למלצרית קוראים יעל
אני רק שאלתי אותה
אם היא מוסרית מספיק
והיא הודתה שרק בשנה האחרונה.
כששאלתי אם היא מדליקה נרות
היא נדה באיטיות
לשלילה.
"אני ואלוהים ככה"
אמרה והצמידה שתי אצבעות.
הוא לא מתעקש איתה על זוטות חומריות
היא מחייכת אליו כל בוקר
אחרי הקפה.
היא מתקצבת איתו את הטיפים שלה
הוא מבטיח להשלים לה ביום חרא
והיא מדברת אליו בטבעיות
גם באמצע משמרת.

זה כל מה שהוא מצפה לו,
היא מהרהרת בקול ומתיישבת
על כיסא שהתפנה לידינו,
כמו אמן המבקש מהיצירה שלו
פירות תהילה,
או אב (אמן מסוג אחר)
המשחד את הפעוט
שילמד לקרוא בשמו.
מישהו מבקש ממנה עוד ויניגרט,
והיא לוחשת לנו
בחיוך שכולו שיתוף
שהאמת תמיד נמצאת היכן שהנחנו אותה,
לפני שהולכת להגיש את פטמת החרסינה שלה
למאמיניה.