כל אחד רוצה שיאהבו אותו, אבל נועה רצתה בזה יותר מכולם.
תמיד שהיא הלכה יותר מדי עם הזרם, החברות שלה אמרו לה: "למה
עשית את זה? מה זה נתן לך?" ונועה תמיד השיבה: "אני רוצה
שיאהבו אותי".

כמובן שהרצון הזה גרם לנועה, להתחשב מאוד במה שאנשים חושבים
עליה. היא הייתה מאוד אובססיבית בנוגע לזה. לפני כל יציאה היא
עמדה שעות מול המראה וחשבה: "מה יגיד הדייט שלי על השמלה הזאת?
אולי אני אחליף? מה אני אעשה?" גם ביציאה עצמה, נועה תמיד
חשבה: "אם אני אגיד משהו, מה הוא יגיד? האם הוא יעזוב אותי?"
וככה רוב השיחות היא שתקה.

ככה התנהלו חייה של נועה, מקובלת למדי, עד האסון: פעם נועה
יצאה לדייט עם תומר, וכמובן היא עמדה מול המראה 3 שעות עד שהיא
החליטה על חולצה ירוקה, זוהרת יפיפיה. תומר בא לאסוף אותה ב8,
והם החליטו, כלומר תומר החליט ונועה הנהנה עם הראש, לצאת לאכול
במקדונלדס. הם עלו לאוטובוס, ותומר סיפר על עצמו, וניסה לגרום
לנועה לדבר גם, אבל היא כל פעם התחמקה מזה, הרי היא לא רצתה
שהוא ידע כמה היא לא מעניינת, ואז הוא יעזוב. גם כשהם הגיעו
למקדונלדס תומר ניסה לשדל את נועה לדבר קצת, אבל היא התחמקה
שוב. בסוף הוא אמר לה: "נשבר לי ממך. את הדייט הכי גרוע שהיה
לי בחיים. את לא מדברת, את לא עושה כלום, את רק מהנהת עם הראש.
אני חוזר הבייתה". נועה הייתה בהלם מוחלט. הרי תמיד שהיא יצאה
עם בנים והיא דיברה, הם עזבו אותה. עכשיו שהיא שותקת, הם גם
עוזבים אותה. מה היא תעשה? הרי היא רוצה מאוד שיאהבו אותה. זה
הרצון היחיד שלה בחיים. וזה לא קורה!

נועה החליטה להישאר בבית, לא ללכת לבהי"ס ולא לשום מקום. רק
לשכב על המיטה ולבהות בתיקרה. ההורים שלה ניסו לשדל אותה לצאת
קצת מהחדר. אבל היא לא עשתה כלום.