"אז את שומעת", אמר יוסי, "אמרתי לזאתי שהיתה ליד הקלפי, נחמדה
דווקא, שאני לא ככה, כמו שאני נראה, אני בשביל שלום מוכן לעשות
הכל. תראי באילו תנאים חיים הפלסטינים במחנות שם. הייתי
במילואים ליד קלנדיה...", יוסי היטיב את משקפיו העגולות, "...
וראיתי שם את הביוב זורם ברחובות. מה עם טיפת אנושיות? למה לא
לתת להם קצת זכויות בירושלים, הר הבית? למה אנחנו כל כך
קטנוניים, קילומטר פה, קילומטר שם. איזה מין עם אנחנו? איפה
הנדיבות, איפה אורך הרוח? אז נוותר להם קצת ונחייה בשלום. מה,
לא ככה?
תדעי לך, אני תומך מאד נלהב בשלום, השתתפתי בכל ההפגנות של
השמאל. פעם אני אפילו..."
החוקרת המשטרתית עצרה את שטף דיבוריו. "הסיפורים שלך לא
מעניינים אותי, אני רוצה תשובה - למה רצחת את השכן שלך?"
-"החוצפן הזה חושב שהעץ שלו יפיל עלים לגינה שלי ואני אשתוק?,
תגידי לי את, אני יכול לשתוק על זה?"
יוסי הורשע ברצח מדרגה ראשונה והוטל עליו מאסר עולם.