New Stage - Go To Main Page

מרלין מקס
/
חקירה

Days are passing by without noticing,
Empty days, lonely sentiment.
I am in my ebbing...

הפניתי את מבטי אל השוטר חמום המוח שישב מולי.
הוא תפס אותנו שלשום על עישון חשיש, והיום החקירה, התבוננתי על
השוטר בשנאה, אנשים היו רוצים לנסות רק לתאר את התיעוב שרכשתי
לשוטרים, היו הורסים לנו את החיים על עישון של פעם אחת, ואת
החומר שהיו תופסים עלינו, היו מעשנים...
"זונות" אמרתי לשוטר
"סליחה?"
"מה קרה אתה משחק אותה מתורבת פתאום?"
הוא נעץ בי את עיניו הקטנות והפוזלות וצעק עליי שאם לא
אשתוק...
"אז מה תעשה לי?"
אמרתי בביטחון
"את משחקת איתי?"
אמר ולקח מגבת והרטיב אותה במים, חיוך זדוני עלה על פניו
הכעורות.
"תלמדי מעכשיו שאין משחקים עם אלכס"
אמר ובתנועה חדה ומהירה הצליף על פניי עם המגבת,
הוא לקח את האלה שלו ועטף אותה במגבת הרטובה.
"יא חתיכת בן זונה!" צעקתי עליו
הוא הכה אותי בכל הכוח וצעק כמו מטורף גמור
ואני, המשכתי להעליב אותו.
לבסוף כמו אורגזמה מטורפת הוא הפסיק בבת אחת את המהלומות, ואמר
לי לחזור ביום ראשון, אמרתי לו שאשמח לראות את התחת השמן שלו
שוב...
אחר צוהריים שקט זה היה, אווירת יום שישי הייתה אותו יום,
חיכיתי לערב , אראה את חבריי, ואספר להם מה עבר עליי עם
המנייאק המחורבן...
לבסוף הזמן שציפיתי לו הגיע, השמש שקעה, התלבשתי במיטבי,
וצעדתי לכוון הדלת, אך פתאום נזכרתי שלא לקחתי את "בטרפליי"
שלי, הסכין פרפר הכסוף שנהגתי לקחת כל ערב , נטלתי אותה , מגע
המתכת הקרה העבירה בי צמרמורת, אך גם הזכירה לי את נוכחותה...
דפיקות בדלת, שמתי את הסכין בתוך מכנסיי בכוון הרוכסן וכיסית
את בסכיו בחולצתי.
כך נהגתי ללכת איתה.
פתחתי את הדלת
"היי אלון ,מה המצב?"
שאלתי כאילו באמת עניין אותי, והוא גם כן ענה כאילו עניין
אותי...
יצאתי מן הבית החמים אל הכפור, והתחלנו להתקדם לכוון המועדון
שבו קבענו להפגש, לפתע הבחנתי באוטו של המשטרה עוצר כמה מטרים
מאיתנו ואסף המניאק יוצא ממנו.
אסף לא הבחין בי, אך מספיק שאני ואלון הבחנו בו, התגנבנו
לצמחייה הסמוכה , והתחלנו לגשש את דרכנו אל אסף בשקט,
מכשהיינו מספיק קרובים, והייתי קרובה מספיק אף לשמוע את קול
נשימותיו, ניתרתי במהירות ושלפתי את הסכין ,הוא הסתובב מייד,
אך לא מספיק מהר כדי למנוע את פציעתו, אך מהר מספיק בשביל
להבחין בעובדה שדקרתי אותו.
"זונה!"
קולו הדהד ברחוב הקר.
קולו  עומעם, וגם כך הזעם שנותר בי ובאלון.

"אני מבין..."
אמר השוטר
שישב מולי...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/11/02 22:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרלין מקס

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה