פעם אחת, היה איש אחד שגר בעיר אחת, ברחוב אחד, בבית אחד, עם
גינה אחת, עץ אחד, פרח אחד, דחליל וכוס מיץ תפוזים.
ולאיש הזה היו הרבה מאוד דברים: חברים שהוא לא אהב, חובות שהוא
לא יכול היה לשלם, קרטון חלב מקולקל, טלוויזיה שלא עבדה וגירוד
תמידי באצבע הגדולה של רגל שמאל.
הרבה מאוד דברים היו לו. רק דבר אחד היה חסר: לאיש שלנו לא היו
חלומות. והרי כל אדם צריך חלומות!
ולא משנה כמה הוא ישן, ולא משנה מה הוא שתה לפני השינה ולא
משנה שהוא מחא כפיים וגירד את האוזן שלוש פעמים - שום דבר לא
עזר! הכול היה חשוך!
והחושך החל אט אט חודר אל נשמתו. ובתוך נשמתו תפס החושך פינה,
הוציא ערסל, קשר כל אחד מקצותיו של הערסל אל קירות אותה פינה
בנשמתו של האיש - והחל להרגיש בבית.
האיש שלנו התחיל לדאוג.
לילה אחד נשבר, והחליט לעשות מעשה. הוא קם ממיטתו, סיים את כוס
מיץ התפוזים שלו, ויצא אל הדרך.
הוא הלך והלך מבלי לדעת לאן. הלך והלך עד שהגיע לבית גדול בקצה
שביל. ומחלון הבית בהק אורו של נר ובקע ניחוח של עוגה. ולא סתם
עוגה: עוגת שוקולד עם דובדבנים!
והאיש שלנו נמשך אל הבית ונכנס פנימה. הוא צעד אל תוך אחד
החדרים, שם ראה ציור יפה תלוי על הקיר, כוס תה על השידה,ובחורה
אחת יפה ישנה במיטה גדולה. האיש שלנו נאנח - וקפץ אל תוך
חלומה. ובחלומה ראה אותה עומדת ומולה עמד דרקון ענק עם פסים
סגולים על צווארו. וכנפיו נפרסו כלפי מעלה וכיסו את השמיים.
לפתע התעוות ראשו, והוא שחרר זעקה גדולה. ופניו הפכו לפניו של
בן-אנוש. והבחורה מילטה מפיה שאלה אחת מגומגמת: "אבא?".
האיש שלנו נאנח וקפץ אל מחוץ לחלומה.
והוא המשיך להסתובב בבית, עד שהגיע לחדר נוסף. שם מצא גיטרה
זרוקה על הרצפה, שטיח אדום עם נקודות לבנות, ואיש מבוגר יושב
בכסא-עץ - וישן.
האיש שלנו נאנח - וקפץ אל תוך חלומו של האיש המבוגר.
ושם ראה את האיש המבוגר בתוך מיטה, ותחתיו ראה בחורה צעירה
ונאה. "סליחה שאני מפריע..." אמר האיש שלנו, "אך מי זו הבחורה
הזו?". האיש המבוגר הסב את ראשו אל עבר האיש שלנו, ואש של כעס
בערה בעיניו. "תסלחי לי..", אמר לבחורה הצעירה, קם ולבש את
חלוקו שהופיע לפתע ליד המיטה. "לי לא אכפת", השיבה הבחורה. "זה
החלום שלך, ואתה הולך להתעורר עוד שלוש דקות וארבעים ושתיים
שניות".
האיש המבוגר והזועף ניגש אל האיש שלנו, ואמר: "הבחורה הזו
עובדת במשרד בו אני עובד". "היא חברה שלך?", שאל האיש שלנו.
"אם היא הייתה חברה שלי לא הייתי צריך לחלום עליה, נכון? עכשיו
לך מפה!".
האיש העצוב שלנו נאנח, וקפץ אל מחוץ לחלומו של האיש המבוגר
והכעוס.
הוא המשיך להסתובב בבית הגדול, עד שהגיע לחדר קטן, בו ראה בובה
של דינוזאור, פאזל מפוזר על הרצפה, ונער צעיר ישוב בכסא גלגלים
- וישן.
האיש שלנו נאנח, וקפץ אל תוך חלומו של הנער.
ובחלומו רץ הנער, ושיחק בכדור, והוא היה מוקף בחברים ובחברות.
והוא צחק והיה מאושר.
האיש שלנו לא רצה לראות עוד. הוא קפץ אל מחוץ לחלומו של הנער.
"האדם הוא יצור טיפש להפליא", אמר לעצמו. "הוא חולם על דברים
שמפחידים אותו, או על דברים שלעולם לא ישיג, ובכך מטפח אשליות
שגורלן הוא להתרסק על קיר המציאות בקול נפץ עז. שפר מזלי ואיני
חולם. אל לו לאדם לחלום, שכן חלומות מובילים רק לאכזבות".
והאיש שלנו חזר אל ביתו, ונכנס למיטתו, ועצם את עיניו, וצלל אל
תוך שינה צלולה ונטולת חלומות.
והחושך מילא את נשמתו, ואפלה השתלטה על העולם.