איך אני יכולה להסביר לך שלפעמים אני אוהבת,
ולפעמים אני באמת שונאת?
איך אתה יכול להבין מה שבאמת עובר עלי?
אתה אף פעם לא שם לב כמה אתה פוגע?
איך אפשר להסביר לך שיש דברים שלא אומרים?
לא משנה כמה הם נכונים...
אם היה לך אכפת היית מראה לי, לא?

אני משתדל להראות את לא מבינה כמה...
זה קשה... אני אוהב אותך כמעט כמו שאני אוהב את עצמי,
אבל את לא בן אדם קל, את יודעת את זה... מה אני יכול לעשות?
אני לא יכול לפתור לך את כל הבעיות עם כל העולם...
אני יודע שאת גם אל רוצה...
את מעמידה אותי באמצע, במצב שבחיים לא הייתי בו.
ומה אני יכול לעשות? אני פשוט לא יודע.
אבל תאמיני לי, את חייבת,
אני אוהב אותך הכי בעולם, גם אם אני לא מצליח להראות את זה...

אני יודעת שאתה משתדל אבל זה קשה גם לי,
מה אתה חושב? שזה קל?
אני יודעת שעשיתי טעויות, אבל לאנשים כמוני החברה לא סולחת,
מצידה שעד יומי האחרון אני אשלם על טעות אחת.
אני לא כמו כולם, אני יודעת.
אני קשה ומרדנית, ואני סגורה לפעמים, ואני לא מקבלת אנשים,
והרגשות שלי תמיד קיצוניים, שלא לדבר על ההתבטאויות שלי...
אבל זו אני ועובדה שיותר מבן אדם סבל אותי ככה...
חבל שאנשים נעלמים, הם לא נשארים מספיק זמן כדי להכיר אותי.
תגיד שאני חיה בחלום, אני יושעת שאני חולמת הרבה בהקיץ,
אני יודעת שבלילה לפני שאני הולכת לישון אני מתפללת שהחיים שלי
זה כמו חיים של דמויות מאגדות, שאני אתעורר יום אחד ואני אהייה
יפה ויהיה לי את הנסיך שלי שיסלח לי על הטעויות שלי...
אתה נראה לי חושב לפעמים שאתה לא מבין אותי
אתה בטח כועס שאתה תקוע באמצע,
אבל אני מתחננת שתשאר...
אתה תראה שהכל יהיה בסדר...
אני מבטיחה, אני בדיוק כמו כולם,
אתה חייב להאמין...

פעם היית צוחק צחוק עצוב כשהייתי מחייכת את החיוך העצוב
שלי...
זוכר אותו?
הוא נעלם..
הוא הביע כ"כ הרבה, היה לך כזה מבט בתוך העיניים היפיפיות שלך
כשהיית שואל למה אני מחייכת ככה....
ואיך יכולתי להסביר שזה מאהבה?
מי נהייה עצוב מאהבה?
היום אני לא יודעת אם אתה מתגעגע אליו..
אני כן. אני מתגעגעת לפרצוף המצחיקול הזה...
איך שאני מכירה אותך אתה בטח מתגעגע, מתאים לך.
אני יכולה להסביר לך למה הוא נעלם,
הוא נעלם כי הוא הפך אותי לפגיעה, עכשיו למדתי להסתיר,
העיניים כבר לא חושפות מה שלא חושף הפה...
אלא אם כן תסתכל עמוק, לפעמים.
חבל שהוא נעלם, זה אומר שאני כבר לא כ"כ תמימה כמו שהייתי...

שוכב על המיטה בחדר הכחול שצבענו יחד,
חושב עלייך, אמרת שתתקשרי, מחכה,
חושב על הפנים המתוקות שלך, על החיוך המתוק והמבט התמים...
מת עלייך, מת להיות איתך...

לשכב בין זרועותייך, מרגישה את שפתייך, פתוחות טיפה צמודות
ללחיי,
כ"כ מתוק, כ"כ יפה...
אל תהרוס את זה... תשתוק!
מאוהבת בך, מוכנה לתת הכל בשבילך, גם עכשיו, גם עוד הרבה
זמן...
אל תשנה, אל תשתנה, תן לרגע להישאר...

תכננו לנסוע יחד לאילת וביטלנו. עכשיו פתאום אתה מציע שוב,
למרות שכבר דברנו על זה והחלטנו שזה בלתי אפשרי.
אתה לא היית יכול...
כ"כ שמחה לשמוע את זה, כמעט בוכה, מחזיר את אותו זיק תקווה,
שוב מדברים, מגיעים לאותה מסקנה, לא תוכל להעביר איתי יומיים
שלמים ולא...
מה אתה חושב? שאני לא רואה? אתה חושב שאני לא שמה לב איך אני
משפיעה עלייך?
מתי תבין שזה הדדי? מתי הפחד הזה שלך ממחויבות יעבור?
חוץ מזה רק לך קשה?
לא קשה להיות איתך כ"כ הרבה כשיש בינינו כ"כ הרבה מגע ומתח?
אני אוכל לישון איתך שני לילות???

איך אני אסביר לך מה זה שני לילות לישון איתך, לגעת בך, להריח
את השמפו שלך,
את הריח המתוק שלך בפיג'מה, להיות איתך יומיים שלמים בלי...
מתי תשימי לב מה את עושה לי???
אני משתגע משעה לידך, אז יומיים?
שני לילות שלמים לישון לידך?
אני אמות, את לא מבינה, אין לך מושג, אני לא אוכל לישון,
לאכול,
כל מה שיעסיק אותי יהיה את, אני אהיה קנאי, אנחנו נריב...
כל מה שאני אדמיין יהיה את, ואני, לבד ואת כ"כ מתוקה בין
הידיים שלי,
ורק שלי...
את בחיים לא תביני...
ואת לא רוצה אותי, למה?

אתה מאשים אותי, ואני שונאת אותך.
אתה כועס עלי ואין לך מושג כמה אני לא אשמה.
אתה בכלל לא מקשיב, בכלל לא מתעניין
בורח ממני כמו מאש
את ילד קטן שתפוס על עקרון מפגר...
תתבגר !
אתה לא מבין שאני לא כועסת? רק מקנאה...

אני שונאת כ"כ את החיוך הזה שלך כאילו נמצא שם רק כדי לעשות לי
דווקא.
תגיד שאני ילדה קטנה, אתה אף פעם לא תבין...
אתה לא תבין שזה לא שאני שונאת הרבה אנשים,
אני פשוט מקנאה כי הם חיים את החלום שלי !
הם חיים בפנטזיה שלי, בחיים שאני תמיד רציתי...
והם לא נותנים לי אפשרות להיכנס בכלל לחיים האלו...
אין לך מושג כמה זמן לקח לי להודות בזה בפני עצמי,
אבל תדע שבגללך ורק בגללך זה לא יוצא החוצה,
אם זה היה יוצא אולי גם לחלומות שלי הייתה הזדמנות להתגשם...

פעם אמרו לי את המשפט
"אם אתה אוהב מישהו שחרר אותו, אם הוא יחזור..."
ואני פשוט מפחדת שלא תחזור...
אבל אני יודעת שאני חייבת לתת לי ולך את החופש הזה,
לבדוק, לראות...
המחיר עלול להיות מאוד מאוד כבד אבל אין לי בררה...