הסיפור להלן נכתב לאמי"תון- בטאון של רשת אמי"ת, רק לידע
כללי, ותהנו מהקריאה  

כשהודיעו לי שנושא עיתון זה הוא תירוצים, חשתי אובד עצות, הרי
אני חנון מובהק למהדרין ותירוצים אינם לחם חוקי, על כן פניתי
למורי ורבי החכם המופלג והידוע בתירוציו, הלא הוא רש"י, סתם...
פניתי לחברי ורעי עדיאל אשף התירוצים.
חברי נרתם למשימה ושלח לי רשימת תירוצים מן המובחרים.
אמנם קשה היה לפענח את כתב החרטומים שלו אבל התנחמתי בעובדה
שזה לא כתב רש"י. כך סרקתי את הרשימה ובחרתי לי תירוץ באקראי
בכדי לעשות ניסיון למען העיתון וכך למחרת הרשיתי לעצמי להמשיך
להתכרבל בשמיכת הפוך שלי ולחלום על חופש מלימודים, אולי אפילו
לשלושה ימים...

קמתי ב- 12:00 שמח וטוב לב.
הגעתי נינוח לכיתה לשיעור ביולוגיה והמורה נחום שאלני: "ליאור,
למה אחרת?"
ופשוט עניתי לו, מחויך במקצת, כשאני מצוטט בדקדוק רב: "המורה,
באמת הקפדתי לקום השכם בבוקר אבל קיפוד נקרה בדרכי והלה ברוב
חוצפתו הכיש אותי", מרוצה התיישבתי במקומי.
אני חייב להודות לא ציפיתי לזה.
- בוא הנה תכף ומיד, מה ז'תומרת קיפוד? - גחן עלי המורה.
- קיפוד- גמגמתי.
וכאן כבר בלי משים לב גלשנו לדו שיח מהיר מאוד, שלא נתן בידי
שהות לחשוב.
             - איזה סוג קיפוד?
             - לא יודע...
             - גדול או קטן?
             - גדול, מאוד גדול.
             - באיזה צבע? צהוב או כחול?
             - משהו באמצע...
             - צהוב או כחול?
             - ירוק.
             - עד כדי כך כאב לך שלא הגעת?
             - כן.
             - נו, איזה סוג הוא היה?
             - קיפוד... ירוק הכנף!
             - לקיפודים יש כנפיים?
             - כנף...
             - כנף?!
             - כן, כנף גדולה ומפחידה...
             - והוכשת?
             - כן
             - זה בטח מסוכן, אתה יכול להראות לי את המקום?
טוב, המורה הזה קצת מתוחכם...
             - כן, שנייה נדמה לי שסבתא שלי קוראת לי...
רצתי החוצה, וסגרתי מאחוריי את דלת הכיתה לקול צחקוקי חברי
כיתתי.
נשענתי על הדלת ונאנחתי, אך אבוי, שמעתי את קול צעדי המורה
הנזעם קרבים, שמתי נפשי בכפי ונכנסתי לשירותים הקרובים, המורה
חיכה לי בחוץ.
תחשוב, תחשוב, בהברקה של רגע הוצאתי מהכיס שלי עט אדום וסימנתי
שתי נקודות על הרגל שלי ויצאתי לחזית.
המורה  נחום עמד בחוץ וכל חברי הכיתה מסביב כאילו יעדו זירה
בשבילנו.
             - ואיפה סימן ההכשה?
הראיתי לו בגאווה את מלאכת ידי, הוא בחן אותה ביתר שאת "מסכן"
הפציר...
             - ואיפה סבתא שלך?
             - היה נדמה לי ששמעתי אותה מכאן...
הצבעתי אל השירותים.
             - יש לך חוש שמיעה מפותח, לא כן?
             - היי, הנה היא.
הצבעתי על המורה החדשה שעברה במסדרון בדיוק מאחוריי המורה.
             - אז זאת סבתא שלך, אה אה.
המורה הסב את ראשו ו... טראח קיבל מכה מהתיק של המורה הכעוסה.
ניצלתי את הרגע שכל התלמידים צחקו על המאורע ובלי שישימו לב
נמלטתי, הלכתי בצעדים קלים לאורך המסדרון, "איפה הוא נעלם",
הוא צעק. פניתי לדלת הקרובה ונכנסתי.
זה היה שיעור של קלספר, המורה לכימיה, אף אחד לא הבחין בי
מתיישב ליד השולחן הקרוב, טוב כולם ישנו. קלספר הסביר איך
מפיקים חומרים כמו מלח, פלפל קינמון סחוג ושאר ירקות, ןלהדגמה
הם היו מונחים על שולחנו.
תפסתי מקום מחסה, כך לפחות חשבתי, אחריי שתי דקות המורה ביקש
ממני להביא ספוג.
יצאתי, ובמהירות נכנסתי לכיתה ממול בה ישב המורה למתמטיקה,
לקחתי ספוג, כמעט וכבר יצאתי...
             - רגע, רגע איפה היית בשיעור שלי בבוקר?
בלעתי רוק, עשיתי עצמי כלא שומע ויצאתי בחופזה בתקווה שזה
יעבור בשתיקה, אך הוא רדף אחריי, החשתי את צעדיי לכיוון כיתתו
של קלספר שבדיוק יצא מהכיתה כשהוא מחזיק בידו חופן פלפל, לרוע
מזלי, מרוב בלבול התנגשתי בו והפלפל ניתז על פניי, אז באה לי
התעטשות, הסתובבתי שמתי את היד שלי אל מול אפי, אך אויה היא
אחזה בספוג הרווי גיר, ולפניי מצאתי את המורה שלי, המורה
נחום.

                                                       

זה היום השלישי בו אני מנקה עם שפכטל את החריצים בין הבלטות
במגרש.
אני למדתי את זה בדרך הקשה, התירוץ הכי טוב הוא האמת!
עובדה, אתמול חברי משכבר הימים אוהד איחר לביה"ס, המורה שאל
אותו לפשר מעשיו.
ויאמר לו אוהד כי היה עייף ולא נמצא בו כוח לקום.
והנה, הוא הרוויח 3 ימי חופשה.
אז מה כבר יכול להיות?!