להיכן נלך כשנחוש בכל
באישון הלילה נמוג האור
דימינו דשא צומח באוויר מתוק
ועננים רכים בשמיים
מבעד עשן החליל נבעו
צבעים רבים כנגד עיניים
שלא יכולו להסגר.
נפתח הצוהר
אל האינסוף החבוי בארץ הנכספת
נמזג ההווה
ואני עכשיו הולך לבד
לא תבואי איתי. מבטך קבוע באופק, שם רוקדים הסוסים הלבנים
את מחולם האחרון.
מאה ימים. אינני פוחד.
אדהר על הרוח הנכרחת.
ונערות רבות תעמודנה דומם והאדמה תאמר שלכת.
מאה ימים של מים רדודים ואני תוהה הכיצד
התקווה בעינה עומדת
אפגוש את השבים, תשושים ולבושי סחבות
המרחב הוא שביל אחד להם
ושפתי אינה מובנת.
מאה ימים, לא אחדול מלכת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלוהים אדירים,
אבוי לבושה,
גם אחי כותב
סלוגן
לבמה חדשה!
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.