|
להיכן נלך כשנחוש בכל
באישון הלילה נמוג האור
דימינו דשא צומח באוויר מתוק
ועננים רכים בשמיים
מבעד עשן החליל נבעו
צבעים רבים כנגד עיניים
שלא יכולו להסגר.
נפתח הצוהר
אל האינסוף החבוי בארץ הנכספת
נמזג ההווה
ואני עכשיו הולך לבד
לא תבואי איתי. מבטך קבוע באופק, שם רוקדים הסוסים הלבנים
את מחולם האחרון.
מאה ימים. אינני פוחד.
אדהר על הרוח הנכרחת.
ונערות רבות תעמודנה דומם והאדמה תאמר שלכת.
מאה ימים של מים רדודים ואני תוהה הכיצד
התקווה בעינה עומדת
אפגוש את השבים, תשושים ולבושי סחבות
המרחב הוא שביל אחד להם
ושפתי אינה מובנת.
מאה ימים, לא אחדול מלכת. |
|
|
פעם, שהייתי
קטן, תמיד אמרו
לי ש"תגדל
תבין"... גדלתי,
ועדיין אני לא
מבין, אבל לפחות
עכשיו אני יכול
להגיד את זה
לילדים קטנים
-אחד, שעדיין
תוהה מי זה
האלוהים הזה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.