כשהייתי קטן, קצת יותר מהיום הכרתי את הילדה הכי מיוחדת בעולם,
"תותי" קראו לה ובמקום קצוות שיער רגילים, היו גודלים לה
תותים.
בעונה הם היו בשלים וטעימים, עוד יותר מהתותים שקונים. רק למי
שתותי אהבה היא נתנה לקטוף תות במתנה, בזכות התותים היו לה
חברים רבים.
גם אני רציתי להיות חבר שלה, לא בגלל התותים או משהו, גם ככה
אני לא משוגע על תותים, סתם בגלל שהיא חמודה ויפה, אבל פחדתי
שהיא תסרב או אפילו תכעס.
יום אחד בשיעור חשבון נכנסו שני אנשים לכיתה אחד נראה כמו רופא
והשני סתם פלצן מגעיל, הם קטעו את השיעור בשאלה "מי זו תותי?"
לא היה קשה לפספס את הילדה היפה שישבה שורה ראשונה עם תותים
בשיער, תותי ענתה "אני", "בואי איתנו, בבקשה", אמר הפלצן.
המורה התערבה ושאלה "סליחה, מי אתם?", זה שנראה כמו רופא ענה
"אנחנו ממשרד הבריאות, יש חשש לסכנת הרעלה בתותים שהילדה מגדלת
בשיער, אנו נאלץ לקחת אותה לבדיקות" המורה התעניינה "באישור של
מי?" , "זה בסדר סיכמנו עם ההנהלה וההורים הכל" ענה, תותי פרצה
בבהלה בבכי היסטרי, הכניסה את כל הכיתה לחרדה ויצאה מלווה בשני
האנשים המוזרים האלה.
שבוע לאחר מכן תותי חזרה לבית הספר עצובה מהרגיל, שיער קצוץ
קצוות מושלמים, הכל רגיל פרט לתותים, היא סיפרה "שמצאו שהתותים
עלולים להוות מפגע בריאותי, לכן סיפרו אותה והזריקו לה נוגדנים
כאלה שהתותים יפסיקו לגדול". תותי בכתה המון וגם אני מבלי שאף
אחד יראה, במיוחד לא תותי, בכיתי קצת, כי כאב לי עליה. לאט,
לאט היה מורגש איך החברים וכל התרנגולים שהיו מקרקרים סביבה
פתאום הפסיקו לקרקר, הפסיקו לדאוג, אני היחיד שאהב אותה כמו
שהיא ולא הזיז לי בכלל, שכבר לא גודלים לה  תותים בשיער. תותי
נכנסה למשבר וההורים שלה החליטו שכדאי שהם יעברו דירה כדי
שתותי תגדל בסביבה פחות עוינת עם אנשים שיכירו אותה מחדש כמו
שהיא ולא בגלל מה שקרה לה.
כבר כמה שנים שלא ראיתי את תותי, לפעמים אני חולם עליה, מתגעגע
אליה, מאוד הייתי רוצה לשמוע ממנה לדעת מה איתה, אולי שוב חזרו
לגדול לה התותים בשיער.

לא מזמן סיפרו לי על ילד אחד שגודלים לו תפוחים בשיער, מאוד
כעסתי, איזה שטויות... ילד עם תפוחים בשיער? נו באמת!