ביום ראשון האחרון כשחזרנו מהבית לבסיס יצא לי לדבר עם מישל
אוחיון, נגד התחזוקה של הבסיס. מישל היה בשנת הקבע הראשונה
שלו, כך שלא היה רחוק מגילי, ורוב השיחה שלנו היתה על בחורות.
הוא סיפר על כיבושיו האחרונים, ואילו אני התלוננתי שיש לי
תקופת יובש, וש3- חודשים וחצי לא יצאתי עם בחורה. מישל הציע
שאם אני רוצה הוא יכול לתת לי מספר טלפון של בחורה בשם דנה,
ושאם אני אגיד לה שמישל נתן לי את המספר אז אפשר יהיה לארגן
פגישה. שאלתי את מישל איך היא נראית, והוא אמר שהיא קצת מלאה
ויש לה עיניים משגעות. אותי זה כבר שכנע ולקחתי ממנו את
המספר.
עוד באותו ערב התקשרתי לדנה, ואמרתי לה שידיד משותף סיפר לי
עליה, והתרשמתי לטובה ממה שהוא אמר. היא בתגובה שאלה מי זה
הידיד המשותף. אמרתי לה שזה מישל אוחיון מפה לשם התגלגלה השיחה
וקבענו להפגש בתחנה המרכזית בתל אביב. היא היתה בת-ימית, ואני
הייתי מאופקים, אז אמרתי לעצמי שנפגש איתה בתחנה, ונראה איך
ילך. לא ילך- תמיד אפשר לתפוס את האוטובוס הבא לאופקים.
ביום רביעי בערב התקשרתי וסיכמנו פרטים אחרונים: קבענו להיפגש
ליד מודיעין דן בתחנה המרכזית בשבע בערב. היא אמרה שתלבש מכנסי
טייץ שחורים וחולצת ג'ינס.
כשירדתי מהאוטובוס בדרכי למודיעין דן השעה היתה עשרה לשבע.
כשהגעתי לשם נכנסתי להלם. היא כבר היתה שם, אבל בדמיוני הפרוע
ביותר לא ציפיתי לחזיון שנגלה מולי. היא היתה נראית כמו
בולדוזר כבד, לבוש מכנסי טייץ, שמעליו אוהל בדוגמת ג'ינס,
שמכסה שני שדי ענק. הפנים, אוי הפנים. היה בהם משהוא לא
פרופורציונלי. העיניים שלה באמת היו יפות אבל רק זה. חשבתי
לעצמי כבר איך אני נכנס במישל ביום ראשון. בשלב הזה היא כבר
הבינה שזה אני. התקדמתי לעברה בחיוך הצבוע ביותר שיכולתי
להמציא באותו רגע, ואמרתי לה "שלום, אני ניסים. את בטח דנה".
היא בתגובה חיכה חיוך חושף שיניים, ואמרה "לא אמרת לי שאתה כזה
חתיך". אמרתי לה "תודה" והתחלנו לטייל בקניון התחנה המרכזית.
בתחילה אמרתי לעצמי "ניסים, ברח על חייך", אבל היה קטע שעצרנו,
ודנה קנתה חבילת מסטיק "אורביט". הסתכלתי על ארנקה בזמן
שהוציאה כסף לשלם, והוא היה מלא בשטרות. אני מעריך שהיו שם
לפחות 500 ש"ח, ואז עלה לי רעיון. אמרתי לדנה, שלא נעים לי
לבקש, אבל בדיוק נתקעתי בלי כסף לסיגריות. בתגובה היא אמרה
"אין בעיה! אני אלווה לך. כמה כסף אתה צריך?" אמרתי לה שגם לא
אכלתי שום דבר מהבוקר, אז אם היא תיתן לי כסף לסיגריות
ושווארמה זה יספיק. היא מיד קנתה לי חפיסת "מרלבורו" (למרות
שבתיק היה לי חצי פאקט "נובלס") והזמינה אותי לשווארמה וקולה
אצל "חתוקה" בקומה השישית של התחנה. אחרי שאכלתי המשכנו לטייל
ויצאנו מהתחנה. אז חשבתי לעצמי, שאם אני כבר פה, אז ננסה ללכת
עד הסוף, הרי כבר הרבה זמן הבאר יבשה. לאט, לאט התקרבתי לדנה
והתחלתי לנשק אותה. בקטע הזה הכל הלך בסדר. כשהתחלתי לשלוח
ידיים לחזה שלה היא כבר הפסיקה אותי, ואמרה "תשמע, זאת פגישה
ראשונה, ואני לא הולכת עד הסוף בפגישה ראשונה, אבל בפגישה שניה
'הכל יהיה בסדר' ". התחלתי מיד בניסיונות שכנוע, ואמרתי לה
שהפגישה הבאה שלנו תהיה רק עוד הרבה זמן, כי שבת הבאה אני נשאר
בבסיס, וציפיתי כל כך לפגישה שלנו, ויהיו לי כאבי ביצים עד
הפגישה השניה. היא נשארה בשלה, ואמרה שרק בפגישה השניה 'יהיה
בסדר'. באותה דקה עלה בראשי רעיון גאוני: אמרתי לה "תשמעי,
עכשיו השעה תשע. בואי נפגש כאן בעוד שעתיים לפגישה שניה וכך
נוכל להתגבר על הקשיים של הפגישה הראשונה וכו'. היא סירבה
לרעיון בכל תוקף.
אחרי עשרים דקות כבר הייתי על האוטובוס לאופקים, מצטער רק על
דבר אחד שחזר וניקר במוחי. "הייתי צריך להגיד לה שתלווה לי כסף
לנעליים שאני אחזיר לה בהזדמנות הראשונה. בחיי, אם לא הייתי כל
כך טיפש, הייתי חוזר הביתה עם "טימברלנד" בתיק ולא רק עם חפיסת
"מרלבורו" מזדרגגת"... |