"קר, נכון? כמה קר. אתה מנסה להסתתר בתוך הגומחה הקטנה אך
הצינה עוטפת אותך, מתקיפה מכל הכוונים, מפעפעת מתוך האדמה
הקפואה, הלחה. החורף האמיתי יגיע בקרוב. ושלג. וקרח. יהיה קר
עוד יותר. הרבה יותר.
  גחונך רטוב. כמה שעות כבר שוכב אתה על האדמה הלחה? כמה
ימים?
  שינייך נוקשות, חובטות את סנטרך על קת העץ הצוננת. הרעד
מהדהד ברחבי גולגולתך. לחייך המרוטה נכנעה זה מכבר לתווי
הרובה, וקיבלה עליה את צורתם.
  ניחוח הטחב נטמע מזמן בריח הפיח ואבק השריפה, ובגדים עשנים,
ובשר חרוך. צחנת הגופות תשתלט בקרוב. גופות חברייך. הבט לימינך
ולשמאלך. האם כך רוצה גם אתה לסיים? ברח חייל, ברח.
  מתי לאחרונה הגיע לאפך ניחוח פרחים? מתי לאחרונה הרחת עוגה
חמימה, שזה עתה יולדה מרחם כבשן האבן הלוהט? מתי לאחרונה שאפת
לקרבך את בושם שיערה של אשה? ברח חייל, ברח.
  נעליך הפכו מזמן לחלק מגופך. מחוברות לרגליך בעיסה דביקה של
זיעה ובוץ ומי גשמים שחדרו מבעד לבקעים שבסולייה. כפות רגליך
אכולות פטרת וכוויות קור.
  הבט בידיך. סדוקות, נפוחות, קשיחות. שחורות מבוץ ומאבק
השריפה. פצועות, שרוטות וזרועות יבלות. כמה שוחות כבר חפרת?
וכמה קברים? הקור נוטל ממך גם את השאריות האחרונות של תחושת
המגע, המישוש. אצבעותיך פועלות על פי פקודה של הראש, לא הרגש.
אתה יודע כי ידך מונחת על ההדק רק מפני שעיניך אומרות לך זאת.
בקרוב ייתכן כי גם לפקודות יפסיקו ידיך לענות. הישמר חייל,
הישמר מהנמק. ברח חייל, ברח.
  הלא תעדיף עכשיו לחכך כפות ידיך זו בזו אל מול אש האח
החמימה? או לאחוז בידה של נערתך? ללטף את גבה החשוף? ברח חייל,
ברח.
  פקח את אוזניך. הקשב להלמות התותחים שבמרחק. אינך יודע
אפילו אם הם לצידך או נגדך. היה בטוח, גם הפגז הטועה שינחת
בקרוב בשוחתך אינו יודע זאת. רעם ההתפוצצויות נשמע קרוב היום
מאשר היה אתמול. מחר - יהיה קרוב עוד יותר. האם תמתין במקומך
עד אשר יגיע עד אליך? הקשב לקרבתך. הצרצרים ושאר חיות הלילה
כבר מזמן השכילו ונמלטו על חייהם. שומע אתה את גניחות הפצועים?
את אנחות הכאב? אין איש שיוכל עוד לעזור להם. בקרוב גם הם
יידמו. ברח חייל, כל עוד חייך בך, ברח חייל, ברח.  
  הקשב לגופך.
  בטנך מקרקרת. זועקת למילוי. מתי היתה הפעם האחרונה בה הרגשת
שובע? מתי הפעם האחרונה בה אכלת ארוחה חמה? האם גם בטנם של אלה
ששלחו אותך לפה מייללת?
  צווארך מתוח. גבך דואב. אתה עייף, תשוש. תן לראשך לצנוח אל
חזך. חפש לך מסתור מהרוח. תחב את פניך עמוק אל תוך צווארון
חולצתך. תן לקסדה לסגור ממעל.
  מדוע לא תתכרבל בתחתית השוחה? חשוב על הבית. כנס רגליך אל
עבר בטנך, בתנוחה עוברית. חשוב על אמא. היכן היא עכשיו? אתה
פה, מאות מילין מביתך, נלחם מלחמה על נושאים שלא נוגעים לך,
מלחמה של גנרלים שאתה לא מכיר, שמתייחסים אליך כאל כלי משחק.
ששולחים אלפי חיילים אל מותם בלא להניד עפעף. האין זה יותר
חשוב שתגן על הבית מאשר על שדה טרשים קרח? שתגן על המשפחה? מי
יודע מה מצבם עכשיו. ברח חייל, ברח. וכי מי יידע אם נפלת בקרב
או אם שבת הביתה? עבורם זה גם לא ישנה. ברח חייל, ברח.
  בוא חייל, נעשה זאת ביחד. קום, חייל. השאר את הציוד הכבד
מאחור. לא תזדקק לו עוד. עמוד, עמוד על רגליך. זקוף מלוא קומתך
מעל לקירות השוחה החוסמים את העולם בפניך. זמן רב מידי כבר היו
לך ככלא. אתה אדם עצמאי, לא כלי משחק. לך אחר משאלות ליבך. צא
חייל, צא אל העולם. צא אל החופש. צא אל החיים!"

  מטח יריות קצר מפלח את הלילה של חבל שמפניה, מעל רעם
התותחים העמום שברקע. מכוון השוחה הקרובה נשמעת זעקה חטופה,
ואחריה קול חבטה בקרקע.
  אוברלוטננט פריץ פון-וונדרשמידט מניח את מגביר-הקול שבידיו
על הקרקע. הוא שולף את פגיונו וחורץ "X" נוסף על החגורה
שלמותניו. אז מוציא מכיסו סיגריה מגולגלת ומצית אותה. הוא שואף
שאיפה עמוקה, ומסלסל שובל של עשן אל תוך ערפילי הלילה. פלגת
הלוחמה הפסיכולוגית של צבא פרוסיה מכה פעם נוספת.