כשאריות הסתיו הנופלות מן העצים
נפלה לחשוף את שבלב
דימעה של זיכרונות נצורים
את שעמוק עדיין כואב.
נסחפת עם שאר טיפות הגשם המנחם
שמלטף את הטיפות של אותה התקופה
אותו גשם שכל כך איים,
עכשיו מלטף את הדימעה שנפלה
ורוח שבכוחה לא רצתה לעיתים,
לקחה את ליבי ואת העדין שבפרחים.
ודימעה נופלת, נוצרת זיכרונות כואבים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.