תמיד קניתי לה מתנות מעשיות. כנראה בגלל שאני בעצמי מעדיף
דברים שימושיים. כדי להפוך את זה בכל זאת לקצת רומנטי, הייתי
אומר לה שכל פעם שהיא משתמשת במתנה, שתחשוב עלי. אני לא בטוח
שבאמת האמנתי בזה אבל אולי באיזה מקום רציתי לדמיין אותה חושבת
עלי ככה פתאום באמצע היום.
בשנה הבאה אני מתכוון לקנות לה ויברטור. אני לא יודע אם היא
תהיה עדיין עם החבר החדש, ואם לא, אם היא בכלל תשתמש בזה. אבל
אם כן, אולי היא תחשוב עליי. וזו גם נראית לי מתנה די פרקטית.

חודשיים אחרי שנפרדנו, נפגשנו במסיבה. זאת היתה מסיבת ראש השנה
כזאת, ככה שהיה ברור לשנינו שניפגש בה. היא לבשה את השמלה
השחורה הארוכה שקניתי לה בצרפת. אני זוכר איך שכנעתי אותה
שבשביל להיכנס לקזינו במונטה קרלו, צריך להראות מכובדים. אפילו
הראתי לה את המעיל שלי שנראה כמו זק'ט. היינו מגונדרים,
מבושמים ונראינו כמו קים בסינג'ר ואלק בולדווין על השטיח האדום
בכניסה לאוסקר. ככה לפחות הרגשתי. זה היה אולי הערב המאושר
בחיים שלי. וגם יצאנו מורווחים. אורי אומר שזה מאוד נדיר ורוב
האנשים, עם הטבע החרא שלהם, תמיד ימשיכו לשים עוד ועוד כסף עד
שהם יתרוקנו.
במהלך המסיבה לא דיברנו. בקושי החלפנו מבטים. מדי פעם הייתי
רואה אותה מדברת עם החבורה הזאת או עם החבורה השנייה. אחרי כמה
זמן חיפשתי אותה ולרגע לא הצלחתי למצוא אותה. הרמתי את הראש
והסתובבתי קצת, פתאום ראיתי שהיא מדברת בפינה בסלולרי. הסלולרי
שאני קניתי לה. היא שנאה את הסלולרי הישן שלה. אפילו שעון
מעורר לא היה בו. אז דאגתי שבפעם הבאה שעדי נוסע לאמסטרדם, הוא
יביא לי דגם כזה שעוד אין לאף אחד בארץ. היה ברור שהיא תשתמש
בו, והרבה. היא פריקית של טלפונים סלולריים. עכשיו היה נראה לי
שהיא מדברת עם ההוא החדש. אני אפילו לא יודע איך קוראים לו.
אני מנחש את זה לפי הצחקוקים המזויפים שהיא עושה לטלפון. אני
לא שומע מה היא אומרת, אבל אני כבר מכיר את שפת הגוף שלה כשהיא
מפלרטטת. אני יכול להבטיח לכם שהיא לא חושבת עליי עכשיו.
אחרי עוד 20 דקות או חצי שעה ראיתי אותה מסתכלת בשעון, לובשת
את המעיל, לוקחת את התיק והולכת. את השעון קניתי לה ליום הולדת
הראשון שלה אחרי שכבר היינו חברים. המוכר בחנות אמר לי ששעון
זה גם יפה וגם שימושי. הנהנתי בהסכמה ונפרדתי מחצי מהמשכורת
שלי. עכשיו, השעון המחורבן הזכיר לה שהיא צריכה ללכת להזדיין
עם ההוא החדש.
איך אפשר לא להשתגע מזה. קודם השמלה, אחר כך הטלפון ועכשיו
השעון. אם זה לא נקרא לירוק לי בפרצוף, אני לא יודע מה כן. זה
לא שחשבתי שהיא תשרוף את כל המתנות שלי או משהו, אבל לעשות לי
את זה, ככה, בצורה כזו בוטה? אחרי שהיא הלכה, הרגשתי שהדם שלי
רותח. הבנתי שאם אני לא אעשה משהו שישחרר את הלחץ, אז זה עלול
להגמר רע. התחלתי ללכת בלי לשים לב לאן. כשעברתי על הגשר מעל
איילון, ראיתי מגבוה את הנורות האדומות של הרכבים מתרחקים
ממני.
תוך שעה הייתי במכון פירסינג בדרום תל אביב. היא תמיד רצתה
שאני אעשה פירסינג בגבה. היא לא אמרה שהיא רוצה, אבל היא היתה
אומרת משפטים כמו "תראה איזה יפה לטל ברמן העגיל בגבה".
כשהסברתי לה שזה נראה לי מכוער, היא היתה אומרת שדווקא לה נראה
שזה יהיה לי מאוד יפה. כשהיא אמרה את זה, היא הזכירה לי את
המוכרת בחנות בעזריאלי שלא משנה מה לבשתי אמרה "זה נראה מה-זה
מהמם עליך".
צביקה, הפירסאי הראשי, היה די מנומנם כשנכנסתי, הוא הסתכל על
איזה משהו שנראה כמו MTV על מסך קטן שהיה מחובר עם זרוע לפינת
החדר. לא ברור למה אבל למקומות כאלה תמיד יורדים. זה אף פעם לא
בגובה הרחוב, ובגלל זה צריך היה לרדת כמה מדרגות שבקושי ראיתי
בחושך. אמרתי לצביקה בצורה די ישירה שאני רוצה לעשות משהו
משוגע. צביקה הרים את הראש באיטיות וכשראה שאני כבר כנראה
עברתי את השמונה עשרה, הם אמר בקול שקט אז תעשה פירסינג בזין.
הוא אמר את המילה "זין" בטון מכני כזה, שקצת הפחיד אותי.

כשעושים לך משהו כזה, זה מה-זה כואב.