קוטעת את חבל הטבור.
עושה זאת במהירות,
כל עוד יש בי את הכוח.
מתנתקת מכל המוכר והאהוב ושוקעת
אל תוך עולמות חלופיים
בהם הדמיון והמציאות מחליפים תפקידים ומחקים
זה את זה

קוטעת את דבריי במהירות, טרם אספיק
לסיים את משפטיי ואשמע את שאיני
רוצה לדעת או לשמוע.
מחקה את עצמי ומכפילה את דמותי
לאלפי דמויותבובות קטנות וגדולות
כאחד
מותירה את חותמי על העולם

עם טביעת אצבע מלאכותית שאיתה ובה
השכלתי להחביא את כל הברור לעין
ואת כל המוחבא ממנה
בעודי מחפשת אחר טביעת האצבע
האחת
שלי

נוטפת דיו במקום דם
ויורקת דמעות של כאב וצער עם כל
כישלון ואובדן שאני סופגת על בשרי כאדם
וכחברה

וכאדם אני מחפשת אחר שאיני יכולה למצוא
ונוטה לתעות בין שדות זרים של אהבה
ואכזבה בהם אני רועה את נפשי
בחיפושי ובאהבותיי, שבהם מסתתרת
נחמתי היחידה.

(7/11/2002)