ובמקום בו אני עומדת עכשיו
רק עננים שחורים כפחם
מציירים בשמיים לבנות כשלג
דמות שוטטת דם.

והדמעות שאני בוכה עכשיו
זורעות מלח בים של מתיקות
שנסחפת עם הזרם
לתוך אוקיינוס של בדידות.

והשירים אותם אני כותבת עכשיו
מילים ריקות מכל אמונה
שאבדה אי-שם רחוק
בעולם חסר הבנה.

והסכין שאני אוחזת עכשיו
חותכת עמוק בכאב
שמתגבר עם כל טיפה
שזולגת מהלב.

והרצפה אליה אני נופלת עכשיו
הקרה כבור באדמה
חשוך, וכהה, ומנותק
מבודד את הנשמה.

ובמקום בו אני שוכבת עכשיו
אין טיפה של אור
וכמו שלא היה לי לאן ללכת
אין לי לאן לחזור.