אם רק היית יודע איך אני מרגישה..
אם רק אני הייתי יודעת איך אני מרגישה..
אולי הכל היה שונה.

אם רק היית אוהב אותי
הייתי כל כך מאושרת..
בעצם לא.

אם רק הכל לא היה כל כך מסובך..
אם רק היה אפשר פשוט לא לחשוב על דברים..
אולי החיים שלי היו צבועים יותר בורוד ופחות בגוונים של אפור
ושחור...
שחור כזה, שגורם לך לחשוב על העתיד, ולא לשמוח.

אם רק לא הייתי מסתפקת בלדמיין התרחשויות, אבל רק לדמיין..
אם רק היה ברור לי מה אני רוצה, מי, איך כמה ולמה..
אולי

אם רק מישהו (או אני) היה מבין מאיפה באים כל הקשיים האלה ואיך
לפתור אותם..
אם רק הקירות שלי לא היו מתמוטטים לי מול העיניים..
אולי היה לי על מה להישען, להישען ולנוח כמה דקות, מכל הריצות
האלה, והחיפושים או במילים יפות יותר "רגע של אתנחתא במסע שלי
אל עבר עצמי"
(אגב, מסע לא פשוט בכלל.. למי שעוד לא ניסה)

אם רק ואם רק.. ועוד פעם אם רק..
אני כל הזמן חולמת ומקווה וזה לא קורה.
כל פעם אני מגלה (שוב) שדברים לא נפתרים מעצמם..
אם רק הייתי יודעת מתי זה ייגמר, אם בכלל.

אומרים שיהיה טוב..
כדאי לי להתחיל להאמין בזה הא?

ופתאום יש רגע של אופטימיות, והעולם מחייך..
ואולי בעצם הוא רק מעמיד פנים ועוד רגע הוא יחזור לעצמו....