אביב.

אם ידעתי שככה זה הולך להיגמר, אביב, לא הייתי מתחילה את
זה...
אתה יודע שאני אהבתי אותך. אהבתי, עד שלפעמים, כשאני חושבת
עליך, קשה לי לנשום.
עכשיו באה השאלה: 'אהבת?'. אז כן, אהבתי...
אני לא יכולה להמשיך לאהוב אותך אביב! אני מהרגשניות האלה.
שרוצות לשמוע את המילים עצמן. כשאתה אומר לי: 'אבל את יודעת
שזה נכון.' זה לא עוזר לי! אני רוצה יותר!
לכן, בחודשים האחרונים, התאהבתי במישהו אחר. שכבתי עם אותו
מישהו. כבר ארבע פעמים. אני מצטערת. אני יודעת שגרמתי לך
להבטיח שתחכה לי עד הנישואים. אבל איתו... איתו זה קל! איתו
אני לא צריכה לפחד כי הוא לא מספר כלום.
הוא מספר לי הכל, אביב, הוא אומר לי הכל.
הוא אפילו אמר לי שהוא אוהב אותי. הרבה פעמים...
אני מקווה שתבין שאני בורחת מפה לא בגללך. אלא בגלל הכל. למען
האמת, בגלל באמת הכל!
כי אם אי פעם אראה אותך, לא אצליח לעמוד בזה. אחשוב על הבגידה,
על הכעס כשאתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי, ועל... על העובדה
שזה לא הלך...
הכל היה יכול להיות מושלם, אביב... אם רק היית אומר: אני אוהב
אותך.

נועה.

נועה.

את יודעת, לפני יומיים, שקיבלתי את המכתב שלך, צחקתי.
את רוצה לדעת למה?
עוד ארבעה ימים, יום השנה שלנו, נועה. את רוצה לדעת מה רציתי
לעשות לך?
רציתי לבטא את אותן המילים שאיני יכול לומר.
הכנתי לך שלט. שלט שבו כתוב: I love you.
ורציתי לתלות לך אותו בחדר. וכשניכנס, את תבכי משמחה, ותחבקי
אותי, ותנשקי אותי, ולא תפחדי יותר שאעזוב אותך, ואז אני אספר
לך הכל.
על איך שאבא שלי מרביץ לי בבית ואני נסגרתי בגלל זה.
אני מצטער, נועה.  אני באמת באמת מצטער.
ואני לא כועס, נועה! אני לא כועס!
אני  אוהב אותך, נועה. אני אוהב אותך.

אביב.