נקודות בודדות של אושר
בתוך ים שחור של בדידות.

הם צפים להם שם למעלה, רחוקים ממגע, מליטוף
ורק מדי פעם מתנתקים מהנצח האין סופי בו הם שוהים,
מנסים להגיע אלינו, המחכים להם כאן, למטה,
על אדמת המציאות.
הם משאירים אחריהם שובל יפהפה
של זכרונות מתוקים מרירים,
הזוהרים בשמי הלילה הקרירים.
הם כלים ונעלמים,
הרחק מכפות ידינו המושטות,
כה מוחשיים אך עם זאת, כה לא ניתנים להשגה.
מעירים אך לרגע את הילד הקטן שבנו,
אשר שב ונרדם במהירה,
בהותירו תחושה נוסטלגית, מלודית משהו,
המלווה בטעם חמוץ - מתוק
של רגעים שלא ישובו,
של נקודות בודדות של אושר
בתוך ים שחור של בדידות.