|
מין חזיון תעתועים שחוזר ומטריד
ולא נעלם מן המחשבה
כים שליו שרק ממתין
להתפרץ שוב בסערה.
והתמונות רצות ומתחלפות במוחי
כסרט ישן המרצד על המרקע
ואלפי סיכות ננעצות בראשי
ורוצה רק למחוק את התמונה.
אבל היא אינה עוזבת
ומטרידה ודוחקת ושוב,
וחוזרת דווקא כשלא נוח
ואז נעלמת כלעומת שבאה.
והזמן לא משכיח,
רק מערפל,
אבל לא מספיק. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.