(דרי מתוקה שלי, אני אוהבת אותך.)

יש לה שפן סגול, הוא מחייך אליי.
יש לו אף ורוד וגרביונים צבעוניים
ולב בין הידיים שמכריז אהבה.

פעם היא האמינה באושר, הוא היה רוקד לה בחלומות, מכשף את
החללים השחורים ומאיר תעלות חשוכות של עצב עמוק. מאז... היא
האפירה.

לפעמים היא צועקת, כי כואב לה מידי.
לפעמים היא צוחקת, כי יש רק ייאוש.
כי הכל קרה אחרת מהמתוכנן.
כי הזמן ברח לה, והמציאות דממה.
המהות דיממה.
הרגש נטף ונטף
האהבה התנדפה.

ויש לה שפן סגול, בלילות היא מלטפת לו את האוזניים ובוכה.
בבקרים היא נושמת עמוק
מקווה לא לקום בבוקר אחרי.
בצהריים היא מתעלמת מהקיום העצמי.
בערב היא בוערת מכאב.

אף אחד לא יודע!
אף אחד לא שומע!
למי כבר אכפת?

היא ילדה קטנה של פחדים גדולים.
היא ילדה קטנה של שפנים סגולים.
היא ילדה...
שמחכה לרגע שתבוא היציאה ויהיה לאן לברוח.

24.1.04