רעות גלבלום / אמירה בוטה |
אלא על דמותנו
הנשקפת בראי השנים שחלפו.
את מתגעגעת על ילדותי
שבה מקופלים נעורייך.
את יושבה לעת ערב,
סורקה שיערך,
תוהה בשתיקה
לאן נעלמה ילדתך המתוקה-
לא נעלמתי, רק התבגרתי
אמא;
קומי,
הקיצי מן החלומות
ועשי זאת גם את.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|