אופק אינסופי,
של דיונות חול לבן.
רוח חמימה חולפת על פני,
בזמן קריאת קדיש בבית העלמין.
מצבה חדשה- ישנה,
לבנה- צהבהבה,
אך סלע המוות עומד כאבן שאין לה הופכין.
אויר מחניק מאבק דק, נכנס לריאותי.
סוגר אותן, כפקק שעם הסוגר בקבוק יין בקידוש שבת.
בזוית עיני,
נתפס פרח.
ורדרד, קטן, המנסה לעמוד,
לשרוד,
ולהמשיך את קיומו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.