|
"אם לא הצלחת עד עכשיו, כנראה שכבר לא תצליח".
והעובדות ממשיכות לדבר. עובדה אחת אומרת שבאמת לא הצלחתי עד
עכשיו. עובדה שניה אומרת שלא נשאר לי עוד הרבה זמן לחיות. ביחד
יוצא שהיא שוב צודקת. והיא לא היחידה שאומרת. וזה לא הדבר
היחיד שהן אומרות. וזה תמיד מדויק עד כאב, ותמיד כואב עד
דמעות. והן לא מנסחות ברחמים. כל האמת בפנים. זו המדיניות.
ואני עוד משלם עליהן. זו כנראה ההתמכרות הקטנה שלי. ההתמכרות
לאמת. אני מעט רגשן בתקופה האחרונה, והדבקות באמת לאמיתה היא
נחלתם של הרגשנים דה-לה-שנות התשעים.
המחלה כבר אכלה לי את כל המערכת החיסונית ונגסה גם קצת בשפיות
דעתי. אם להיות ציורי, אז אפשר לומר שדמותי רועדת בחשכה. אפשר
גם סתם לומר שאני מאוד חולה. אפילו סופני. אני לוקח עוד אחת
מאותן עוגיות מזל שבצלחת. פותח אותה בידיים רועדות. זורק את
החלק הבצקי, הלא רלוונטי. פותח בזהירות את כפלי הנייר. ממתין.
אורב לבשורה טובה. בשורה אחת טובה בתוך כל המרה השחורה שאני
חווה בזמן האחרון. לבי נודם.
"זמנך עבר". |
|
|
אם אתגר קרת היה
בא לאתר יותר,
אז יותר אנשים
היו באים לאתר,
כי כולם אוהבים
אותו, ואז, נגיד
שאיזה מאית
מהאנשים האלו
היו נכנסים לדף
היוצר שלי, בגלל
שהסיפורים שלי
ממש מאגניבים,
ואז הייתי נכנס
לטבלה, ואז עוד
יותר אנשים היו
מגיעים לדף
היוצר שלי, כי
מי שבטבלה תמיד
שאקל, ואז הייתי
מספיק פופולארי
והייתי מוציא
ספר, והייתי
נהיה עשיר.
עכשיו רק צריך
שאתגר קרת יבוא
יותר לאתר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.