חשבתי שגמרתי עם זה.
אטמתי את הסדקים
שאיימו על הקירות להתבקע
תלשתי טפט ישן,
טייחתי כאבים,
סיידתי כתמי עצב
וצבעתי הכל בלבן.

כשפתחתי לרווחה את החלון החדש
שמיקמתי בקיר הצפוני,
ראיתי אותך מצ'וטט בסביבה.
שלחתי בלון של שיחה
החזרת לי חוט של חיוך.
קולך המצטלצל
נעצר על המדרגה הראשונה
המובילה לכניסה
שם אני בפתח ניצבת
מעט מסוחררת (מהריח הטרי
של הצבע כנראה).

"לא מבטיח כדי שאוכל לקיים"
כתבת בדוא"ל נגוע
וירוסים  של געגוע.

כשעזבנו את הדימויים
ונפגשנו פנים מול פנים
הסרתי חולצתי
וראית במו עינייך
את הכתובת שעל הקיר
"סגור לרגל שיפוצים!"