נכתב בניו-דלהי בחום של 46 מעלות צליוס בצל, מתישהו במרץ
1999...
בימים הלוהטים של סוף יולי ותחילת אוגוסט ,כשהיינו מחפשים כל
היום מפלט מן החום, חיים בין מקלחת למקלחת, פעם אני, פעם היא
ופעם ביחד. מקללים את הקמצנות המוסוות בחסכנות שמנעה מאתנו
להתקין מזגן אמיתי בדירה, ובעטיה מסתפקים במאוורר תקרה קמוט
כנפיים שמרעיש יותר מאשר מצנן.
ואין כח וסבלנות לכלום, על סקס אין מה לדבר וגם לישון אי אפשר
כבר מרוב עייפות, שלא לדבר על לקרוא או לראות טלוויזיה, כשכל
תחנה בוחרת להראות לנו סרטים על הרים מושלגים ורחובות אירופאים
גשומים.
דווקא אז, נשאר רק לדבר, או בעצם לריב. מטיחים זה בזה קיטונות
של רותחין במין רשעות לא מובנת. ואין לאן לברוח, כל אחד מנסה
לא לצרוח אבל מוציא בלי בושה את כל האשפה ומפזר בחלל הדירה
הקטנה. מפשפש ודולה פרטים נשכחים שכבר הספקנו לשכוח ולהבליג
ורק מחסום נעלם, לא ברור, מונע מהיד להתרומם ומהצלחת להיזרק.
ואולי זו הידיעה, ההבנה, שבסתיו, רק עוד חודש, הכל ייגמר. |