מאיה סיון / הפרידה הגדולה |
הוא עמד בפינה חשוכה
שילדי, חד משמעי
בכל כובד אימתו
שנינו ראינו
אותו
ואתה במאונך
ליבך, פועם עדיין
מגביר קצב
והראש צלול
והעיניים חדות
חרדות
ואני במאוזן
יודעת, מבינה, מקבלת
את הקץ
קצך
ואתה מביט אלי
בתחינה
הצילי
אומרות עינייך
אך אני כבר לבשתי
שריון מגן למולך
אבי האהוב, האבוד
נכנעתי בשבילך
והותרתי אותך לגורלך
עד הסוף
סופך
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|