חוסר השליטה ששולט לי בחיים
הוא מתכון בטוח לאומללות.
להיות משורר רחוב זו פרנסה גרועה,
עדיף כבר לשבת בבית קפה
ולשתות איזה אספרסו קצר,
או לשבת לבהות בכוכבים נופלים,
במשאלות שמתרסקות יחד איתם
ובנרות כבויים של עוגות יומולדת.

הקרב מתיש, המאבק מתמשך
באורך שביל החלב,
כואב לי להחזיק את הידיים למעלה
כל כך הרבה זמן.

מליון אנשים מדברים
כל אחד עסוק בעצמו.
חוסר הבנה כללי בעולם
מלחמות בצד אחד של הכדור
ובצד השני יש הקרנה של יוסי וג'אגר בסינימטק.

כשאנחנו מנסים לפתור משבר,
אנחנו יוצאים כאלה קטנים, שהנמלה כמעט דורסת אותנו
אחרי שהזבוב אכל אותנו לארוחת בוקר.
החיים מתנהלים באופן מוזר,
וכולנו בעצם בובות שתלויות על חוט
שבקצה השני שלו נמצא הגורל שצוחק לנו בפנים.

המעצורים הפנימיים, הבניינים שבנינו
הדיוק וההגיון מתערבלים לי בבטן
וגורמים לבחילה.
השיא של היום מהדורת חדשות
שבכותרת הראשית שלה
יש כאלה שיותר אומללים ממך.

כתבים מסקרים שלל כתבות,
ברחוב הולכות ילדות יפות,
בטוחות שהן כובשות את העולם מחר
עד שהמציאות מכה אותן ויוצרת צלקת
של דיכאון עמוק שנשאר.

השיטחיות מנצחת את העומק בזירת האיגרוף
האבקות בבוץ וגברים מזילי ריר
מול חבורה של מדעני אטום.
השיטחיות מנצחת ניצחון מוחץ
והעומק נעלם או בעצם הוא מגיע לגובה של סנטימטר וחצי
או לעובי של המחק שבקצה העיפרון הדהוי.

הסיוטים הופכים לחלום מתוק
ואולי בעצם להיפך
הכל נמצא בתוך הבלנדר - אצלי בראש.