שמש הצהריים עמדה במרכז השמיים, גדולה , צהובה וחמה.
שני ילדים ישבו מתחת לעץ חבוקים.
הם הכירו את המקום היטב, כשהיו קטנים יותר באו לכאן לשחק
מחבואים ותופסת,לטפס על העץ ולשחות באגם הכחול, הצלול.
הפעם הם לא באו לשחק, הם ישבו חבוקים, עיניהם נעוצות זה בזו
באהבה.
ריח הפרחים היה באויר, פרפרים התעופפו באוירבשלל צבעים וכן
בתוך בטני שני הילדים.
על פני הילד היה מבט תמים, אחרי הכל  זאת המחובקת אליו היא
ידידה משכבר הימים.
אבל בכל זאת הוא הרגיש משהו שונה בלבו, לא כמו בעבר.
הילדה הייתה יפה וגם בפניה ובהתנהגותה ראו שמשהו שונה עומד
לקרות.
הם ישבו שעות מתחת לעץ האלון הזקן וראו איך אט אט השמש נעלמת
והמים באגם הופכים כחולים כהים יותר ויותר.
הערב התקרב, השמש כמעט שקעה ונהיה קריר,
ואז זה קרה:
הנשיקה הראשונה, פרץ של אהבה ותמימות התהווה למגע שפתיים עדין
ועם זאת חושני ומתוק.
שני הילדים נהגו לחזור לשבת מתחת לעץ האלון הזקן עוד פעמים
רבות, הנשיקה הראשונה פתחה עבורם חלון לעולם של יופי ופנטזיה.
כעבור 15 שנה נערכה חתונה צנועה ליד אותו עץ אלון והחתן נשק
לכלה כשהשמש כבר החלה לשקוע והמים באגם נהיו כחולים כהים ונעשה
קריר.