תן לי לספר לך סיפור.. היה איזה ילד, שקט, לא ממש מקובל. ילדים
נטו להציק לו כי הוא היה יותר חלש. היא היה חוטף מכות בהפסקות,
בדרך הביתה.. רק כשהיו מורים בסביבה הוא היה יכול לנשום
לרווחה, כי הילדים פחדו לקבל עונש.

    היה לו רע בחיים. ההורים שלו לא הבינו מה קורה אתו והוא
פחד לספר, כי איימו עליו. יום אחד, כשחזר מהלימודים, חבורת
ילדים מהשכבה הבוגרת יותר עצרה אותו. הוא כמובן די פחד, הוא
ידע למה השכבה שלו מסוגלת, אז על השכבה הזאת הוא בכלל לא רצה
להסתכל העיניים. הם דיברו אליו בכבוד. זה היה נראה לו מוזר. הם
החזירו לו את העשרה שקלים שגנבו לו הילדים מהכיתה בהפסקה.
'גנבו לו', לקחו לו בכוח ואיומים. הם התייחסו אליו כאילו הוא
היה אחד מהם. "אני לא אוהב שילדים קטנים נטפלים סתם", אמר מי
שנראה מנהיג החבורה. הם למדו אותו להתלבש, להסתרק יפה. הוא
סיפר להם סיפורים על הטיולים שלו, על משחקי הכדורגל שהיה הולך
אליהם עם אבא.

    מהר מאוד היה לו עם מי להסתובב בהפסקות, הילדים פחדו לתת
לו מכות - לא רק אם יש מורים באזור. האחרון שניסה לתת לו מכות
כשאף אחד לא ראה, חטף על זה מכות רציניות יותר מילדי השכבה
הבוגרת. לילד הזה כבר לא היה מה לחשוש. ילדי השכבה הבוגרת צרפו
אותו למשחקי הכדורגל שלהם, כך שעכשיו הוא נראה בכושר.. ועם
הבגדים החדשים והתסרוקת היותר אופנתית, הוא נראה בכלל כמו 'מלך
הכיתה'. הבנות החלו לחבב אותו. היה לו הכל. גם בסוף השנה,
שהילדים הבוגרים עזבו את בית הספר, שאר התלמידים המשיכו לתת לו
כבוד, יראת-כבוד.

    ואז, ילדי השכבה הבוגרת בקשו ממנו טובה, והרי איך הוא
יכול לסרב לילדים שעזרו לו כל כך הרבה? הוא המשיך לשמור על
כושר ולשחק אתם כדורגל. הבנות היו ממשיכות לבוא לצפות בהם
משחקים. לצפות בו, אולי בעוד כמה ילדים. הייתה לו חברה שננה לו
הכל. בינתיים, הילדים ההם ביקשו ממנו עוד כמה טובות. הוא ידע
שאם היה מסרב להם, הם היו מנשלים אותו מהחברה שלהם - זה הרי
פוגע בהם אם הוא לא היה מחזיר להם טובה, אחרי שהיו אתו כל כך
בסדר. בשלב מסוים, כשהבחינו שהוא מעט סולד, הם נתנו לו על זה
כסף. הוא היסס, אבל התפתה, וזו בסך הכל טובה קטנה.. מהר מאוד
הסכומים גדלו. הוא חשד, אבל לא היה לו מה לעשות. הוא היה צריך
לשמור על המעמד שלו.

    היה לו הכל, חברים, חברה, כסף, כבוד. הוא אפילו יכל לקנות
כל מה שרצה ולא נזקק עוד לתנחומי ההורים. הבנות העריצו אותו,
אף אחד לא העז לפגוע בו והוא היה טוב במה שעשה. הוא היה הולך
למסיבות שאנשים בגילו היו רק חולמים להיכנס אליהן. היה לו הכל.
קנאו בו. הוא היה טוב מאוד במה שהוא עשה. לא היה לו ממה לפחד,
היה מי שיגן עליו. היה לו הכל.

    יום אחד הוא חזר הביתה. הסתגר בחדר עם המחשב, הטלוויזיה,
המערכת, הדי-וי-די, הסוני-פלייסטישיין, המה לא.. נעל את הדלת,
ישב, הסתגר ו.. בכה. היה לו כל כך רע, הוא לא יכל לעצור את
עצמו. אבל למה? הרי יש לו הכל, הוא נראה כל כך טוב, יש לו
חברה, אוהבים אותו, יש לו מה שהוא רק רוצה, הוא טוב במה שהוא
עושה, אז למה לעזאזל..?