פעם הייתי אשת מערות, ממוצעת כזו אתם יודעים.
מדי פעם היה מגיע גבר, מביא לי ארנב או ציפור.
היו כאלה שמרטו את הנוצות או הפרווה בשבילי, לאלה הייתי קוראת
ג'נטלמנים והייתי אפילו נותנת להם, להישאר כמה ימים.
לפעמים הייתי משתגעת מהאורח חיים הזה, הייתי אומרת לעצמי -
זהו? זה כל מה שמצפה לי?
כמובן שמעולם לא קיבלתי תשובה, ופשוט המשכתי להיות אשת מערות.
פעם הייתי אשת מזכירות, ממוצעת כזו אתם יודעים.
מדי פעם היתה מגיעה איזו שיחת ועידה עם עוד 5 מזכירות בבת אחת,
הייתי מורטת לי את השערות, והייתי נותנת לעצמי להישאר בחיים.
לפעמים הייתי פורצת בצחוק משוגע - זהו? זה כל מה שמצפה לי?
כמובן שמעולם לא קיבלתי תשובה, פשוט ציפיתי לחזור להיות אשת
מערות.