מן המפורסמות היא, שבפקולטה בה אני לומד, אחת הדרכים העיקריות
להשיג ציון טוב בעבודה סמינריונית היא להזכיר את שמותיהם של
כמה שיותר אנשים מפורסמים ומכובדים, מכל תחום שהוא. לכן,
כשהצלחתי לקשר איכשהו את נושא העבודה לתחום המתמטיקה, עלה
בדעתי הרעיון להזכיר את פרידריך גאוס.

כזכור, האגדה מספרת שגאוס, בהיותו ילד קטן בבית הספר, קיבל
מטלה - לחבר את כל המספרים מאחד ועד מאה. בזמן ששאר הילדים
פשוט רשמו את כל המספרים והתחילו לבצע את עבודת הנמלים של
החישוב, גאוס בעל המעוף חשב קצת על העניין, והגיע להארה: סכום
המספר הראשון והאחרון ברשימה הרי הוא 101. סכום המספר השני
והשני-לפני-הסוף גם כן 101, וכן הלאה. מאה מספרים פירושם
חמישים זוגות, ולפיכך החישוב הנוסף היחיד שיש לבצע הוא 101
כפול 50 - וזו, כמובן, התשובה הנכונה.

כשאנשים מבוגרים כמונו, עם כך-וכך שנות לימוד במתמטיקה ועם
יתרון המבט-לאחור, מסתכלים על אנקדוטה זו, קל להפחית מערכה.
יחד עם זאת אני סמוך ובטוח שכמעט אף אחד מאיתנו לא היה חושב על
כך לגמרי לבדו כפי שעשה גאוס, ולו גם אם חיינו היו תלויים בכך,
ועל אחת כמה וכמה בגיל שש... או אולי שבע?

בפקולטה בה אני לומד, אין מקום בעבודה סמינריונית לאי-דיוקים
מטופשים, ובהתאם לכך פניתי אל הספר הנוסטלגי הידוע "אלף אישים"
וחיפשתי את גאוס, במטרה למצוא את פרטי הסיפור המדויקים.

גאוס לא היה שם.

מה זאת אומרת לא נמצא?! גאוס! נסיך המתמטיקה! האדם שכל סטודנט
למדעים מדויקים שונא עד עמקי נשמתו! לכל הרוחות, בכל מסך מחשב
מסריח יש פונקציה שנקראת על שמו! נשמתי עמוקות וחפשתי ביתר
שיטתיות. גאוס. גאאוס? גוס? לעזאזל, לא יכול להיות שיבוש עד
כדי כך גדול. השלכתי את הספר הצידה בשאט-נפש. גם האנציקלופדיה
הושלכה הצידה כעבור כמה דקות, מאותה סיבה. מה קורה פה? האם זו
מין צנזורה קוסמית? או שאולי אני נמצא בתוך איזה סיוט מטופש?
ניסיתי להעיר את עצמי אך ללא הועיל. זה כנראה היה הדבר האמיתי.
אם כך, הבה ואתחבר לאינטרנט. שם יש הכל. בלב רועד הקלדתי:
Gauss. התוצאה הייתה מטורפת לחלוטין, אבל לא הפתיעה אותי כלל:
בכל האינטרנט לא נמצא שום גאוס.

פתאום נזכרתי איפה אני יכול בוודאי למצוא אותו: בספר "גדל,
אשר, באך" של מה-שמו, הופמן - לא, הופשלטר.. נו... הוא כתב שם
מלא על מתמטיקאים, ימח שמו, איך קוראים לו...

הספר נעלם מהמדף שלי. כנראה השאלתי אותו למישהו, אבל עכשיו
הציק לי השם של המחבר לפחות כמו היעלמותו של גאוס, וחזרתי
לאינטרנט. במנוע החיפוש הקלדתי, בפשטות, את שמות שלושת האנשים
הדגולים האלה: Godel, Escher, Bach. "אינני מכיר את המונחים
האלה," ענה לי האינטרנט לאקונית באנגלית. "אולי טעית בכתיב?".


לא, לא טעיתי בכתיב, אידיוט. אני לא מאמין. חשבתי לרגע לדפוק
את הראש בקיר בתנועה תיאטרלית במיוחד, אך ויתרתי. איך זה יכול
להיות? אנשים נמחקים לחלוטין מכל רשומות ההיסטוריה, ואני היחיד
שזוכר אותם? תחושה מזדחלת של איבוד השפיות השתלטה עליי,
והחלטתי להתקשר לחזי, חברי הטוב ביותר, ולשתף אותו במצוקתי -
אולי הוא לפחות מכיר פסיכיאטר טוב או משהו.

"האלו, חזי, זה דני, תשמע -"

"מי?"

מבוסס בחופשיות רבה על סיפור חצי-אמיתי...