כשהטלפון צלצל בפעם החמישית, פשוט לחצתי עליו בכל כוחי, שירגיש
את הכעס שלי ויבין שהצלצולים שלו חסרי תועלת. אני חושבת שהוא
נבהל, כי הצלצול גווע בקול ענות חלושה ונמוג, מותיר רק הד קטן
תלוי באוויר.
הרמתי את ידיי מצוואר הטלפון. הוא היה דומם וקר ולא הראה שום
רצון לשוב ולצלצל. נראה לי שהבן זונה לא יפריע לי יותר.
חזרתי לישון.
אני הורגת את עצמי בשינה, זה פטנט כזה של התאבדויות שאני עובדת
עליו כבר שבועיים. אני משתדלת לישון כמה שיותר עד שהגב שלי
תפוס וכואב. כאבי הגב שלי משמחים אותי, אם לא אמות מרוב שינה ,
אולי אהיה האשה הראשונה שמתה מכאבי גב.
בסוף אני לא מתאפקת ורצה להשתין ואחרי זה לוקחת מהברז במקלחת
שלוקים ארוכים שמקפיאים לי את הבטן והשיניים ומשאירים לי טעם
מתכתי בפה.
הבעיה היא שקשה לי להרדם אחר כך. כשיש לי מזל אני נרדמת וכשאין
לי אני מרעילה את עצמי באוכל.
אני רואה בעיני רוחי את כותרות העתונים-"אשה הורעלה מחביתה של
30 ביצים..."
כשזה לא עובד אני מנסה לחנוק את עצמי עם קפה שחור טחון שאני
אוכלת בכפית ישר מתוך הקופסה ואז אני נזכרת שקפה שחור מעורר
ואני בעצם הרי תכננתי להתאבד בשינה, אבל זה כבר מאוחר מדי ואני
כבר מתמכרת לטעם של הקפה ובייחוד לריח שלו.
ואז אני שוב הולכת ותולה את השלטים של הנגד התמכרויות על המקרר
ועל הדלת של הארון וגם על המיטה ונשבעת לעצמי להפסיק את
השטויות ואולי אפילו לנסות ולמצוא לי קצת חיים אחרים, אבל אחרי
רגע אני יודעת שזה לא יעזור כי למעשה אני מכורה להתמכרויות
ולהתאבדויות ובלעדיהן החיים שלי לא חיים.
האמת היא שלא ממש הבנתי פעם מה הקטע שלי עם ההתמכרויות עד
שקראתי את המאמר הזה של איזה דוקטור מפורסם מאיזה חור בארצות-
הברית שטען כי ההתמכרויות מדלגות דור. ישר דמיינתי לעצמי איך
הן מדלגות להן בעליצות ברחבי העולם, מטפסות בשורה עורפית לקומה
הרביעית בבנין ונעמדות ישר מול הדלת שלי, מחכות שאפתח אותה
וישר מזנקות לי לתוך המוח. ואחר כך כשחשבתי על זה לעומק גיליתי
שדווקא אני עם המזל שלי, בחרתי לעצמי סבים מעשנים ושותים
והורים בריאים מהתמכרויות עד זרא, חוץ מהתמכרות אחת בעצם- לספר
לי שוב ושוב על כל ההתמכרויות המוזרות שלי מאז שהייתי קטנה.
בגיל שנה זה היה לדובי קטן שמרטתי בהנאה ונהגתי למצוץ לו את
בדל האוזן. זה נמשך עד גיל חמש, כשהסתבר שאני לועסת ובולעת את
הקש שהיה בתוכו ושלמעשה הדובי כבר חירש מאז שהייתי בת שלוש
ורבע בערך.
כשזרקו לי את הדובי, נכנסתי לקריז הראשון שלי. בכיתי, צרחתי
ורעדתי במשך שבוע.
הוריי המפוחדים קנו לי כל דובי אפשרי, בתקווה שאוזניו יערבו
לחיכי אבל לשווא. כל אוזן נדחתה בתיעוב.
בלית ברירה התפשרתי על מציצת בוהני הרגליים, דבר שדרש ממני
לנעול סנדלים גם בחורף.
בגיל שבע היו אלו המחקים בניחוח קנמון שסבתא הביאה לי מהטיול
מארצות-הברית. היא הביאה לי קופסה עם 20 מחקים ואמרה לי:
"מותק, זה בשביל לחלק לחברות" ונישקה אותי במצח, מותירה שם פה
פעור אדום וניחוח של סיגריות מנטול.
החברות שלי לא זכו להניח את כף ידן על המחקים שלי. והן ניסו,
כמה שהן ניסו, הן ביקשו בקול מתוק שאתן להן למחוק "רק לרגע",
פעם אחת אפילו תפסתי את טובה, החברה שלי מהקומה למטה מרחרחת את
המחברת שלי בהנאה, בקנאה.
הקנאה שלהן נמשכה ארבע שנים, בהן חגגתי עם מחקי הקנמון שלי. כל
היום ליטפתי בהם את פניי, קצות אצבעותיי, לשוני. מותירה שובל
קנמון מתקתק על כל פיסה חשופה מגופי.
כשהייתי טובה במיוחד הרשיתי לעצמי ללעוס פיסת מחק.
את המחקים שלי לא שיכנתי מעולם בקלמר העץ המהוה שלי, אלא
השחלתי על חוט ותליתי על הצוואר, מחביאה אותו היטב בתוך החולצה
האחידה הכחולה.
כעבור ארבע שנים, כשנותר לי המחק האחרון, החלטתי לשמור אותו
בלחי, כדי להרגיש הכי קרובה אליו. נשבעתי לא למחוק איתו לעולם
ובעמקי הלב כבר התאבלתי על פרידתנו.
יום שלם הסתובבתי בבית הספר עם לחי נפוחה, אומרת לכולם שיש לי
חזרת בצד אחד של הפה.
זה עבד מצוין.
למחרת, כשהתיצבתי שוב עם הלחי הנפוחה בניחוח קנמון, גיא הבן של
בתיה האחות המפחידה מקופת חולים, היה חייב לספר לכולם שחזרת זה
בכלל בגרון ושזו מחלה נורא מדבקת שנשארים בגללה בבית.
מהזעם והדמעות בלעתי בטעות את המחק שפחד להיפרד ממני ונתקע לי
בגרון והבהיל את כולם כי גרם לי להחנק מרוב אהבה ולהכחיל ומזל
שבית הספר שלנו היה היה דקה מהתחנה של מגן-דוד אדום, ככה אמרה
לי אמא. ואבא פשוט הביט בי במבט המום ואמר לי: "מטומטמת".
אז ישר הענשתי אותו והתמכרתי לאכילת ספגטי לא מבושל ולימונים.
בגיל 16 כשנמאס לי מהטעם החמוץ התמכרתי לזיונים ושגם זה לא
סיפק אותי, התערבתי עם החברה שלי טובה שאני הולכת להתאבד
בסקס.
ובאמת שניסיתי-שכבתי עם כל הבנים בשכבה שלי, מצצתי לכולם
ובלעתי הכל וכשסיימתי איתם עברתי לשכבה שמעליי ומתחתיי. אבל
בסוף הפסקתי כי רק נהניתי מזה ותארתי לעצמי שאי אפשר להנות
כשמתאבדים.
כנראה שאני באמת מטומטמת, כמו שאבא שלי אומר, אבל זה רק בגללו.
ובגלל שהוא לא עישן או משהו והכל נפל עלי וקקה בידיי...