א. יקיצה

המחשבה הראשונה שהלמה במוחה של חנה רונן היתה כי הגיע הזמן
לחפש את דם בתוליה האבוד.
היא הסיטה בערפול חושים את שמיכת הפיקה שהותירה ריבועי ופל
קטנים ואדומים על גופה והניחה בחשש את רגליה המטופחות על הרצפה
הקרה והסוררת. "את לא יכולה להתחשב בי קצת ולהיות קצת יותר חמה
בבוקר?" רטנה וליטפה באצבעותיה הארוכות את עור הברווז של
זרועותיה. "קור כזה על הבוקר."
היא דילגה במהירות בלתי אופיינית אל חדר האמבטיה ורק לאחר
שהשתינה ארוכות ונאנחה תוך כדי, הבינה כי מצאה את הפתרון לחייה
מלאי הצער, ללילותיה רוויי האלכוהול ואולי לנחרותיו הבלתי
פוסקות של מויש'ה בעלה.

ב. ערבה בוכיה

האור הבוקע מתוך השמיים הדלוחים עושה טוב לחנה. הוא מאיר צדדים
נעימים באישיותה כגון עצמות לחיים גבוהות ושיער בלונדיני  צבוע
בקפידה.
האור שילך ויתחזק יחשוף את הגוף שהתעגל עם השנים ואת המרירות
בעיניים.
"שמש מחורבנת", תמלמל לעצמה חנה ותסגור את התריס תוך כדי לגימת
קפה שחור וניחוחי יודעת כי ברגע שתדליק את הסיגריה הראשונה של
הבוקר יגיע שוטר הסיגריות שכעת מכורבל ומנחרר קלות בתוככי
מיטתם המשותפת ויקונן מרות על הסרטן, גורמיו ותוצאותיו.
ושוב תצא אל הגינה לחפש אחר מקומות המסתור של הלילה, גופה
מצומרר ממגע הטל ברגליה.
כשתשב בצל הערבה הבוכיה ותעשן בהנאה של נערה מורדת, תיזכר
באחותה רותי מנתיב הל"ה שהגיעה אליה עם תקרובת על טהרת
האפרסקים לחנוכת הבית ובראותה את השתיל שהתנוסס לו בגאווה
במרכז הדשא ספקה כפיה וקראה בקול :"השתגעתם? מי שותל עצי מוות
בגינה הפרטית שלו?"

ג. מויש'ה

יש משהו דובי במויש'ה, חושבת רותי כשהיא מוצצת לו בשירותים
המטופחים של אחותה חנה.
"אפרסק שלי" הוא ממלמל אליה דקה לפני שהוא גונח וממלא אותה
בזרמתו הדשנה.
רותי, כבר לא צעירה אבל חטובה להפליא מוצצת את שאריות הזרע
בתאווה ומציצה אליו בחוסר הצלחה, מתחת לשיפולי הכרס. חבל שאני
לא יכולה לראות אותו נאנח וגונח היא חושבת לעצמה, אולי הגיע
הזמן שהוא יעשה דיאטה.
"את נפלאה אפרסק בשל שלי" הוא ממלמל ומשפד את גרונה בתנועות
חזקות ומשולהבות, "חנה אף פעם לא מוצצת לי ככה" ורותי שמתכננת
לסגור את פיה במחאה על השמצת אחותה הבכורה נבהלת ממטח נוסף של
זרע הממלא את גרונה ומותיר אותה חסרת נשימה.

ד.גברת קלרה

"את מחפשת את העבר", אומרת בהחלטיות גברת קלרה השכנה המכשפה
והחברה הכי טובה של חנה כשהיא בודקת במיומנות את משקעי הקפה
בספל הפורצלן המעודן.
"עוד לא ראיתי מישהו ששותה קפה שחור פושטי בספל של מלכים", היא
נוחרת בבוז.
"מה חסר לך מותק?" היא שואלת את חנה ושני עגיליה התלויים
מתנדנדים בסקרנות.
"נדמה לי שזה התפקיד שלך" מתריסה חנה ומחליטה לבשל עוף בתפוזים
לארוחת הערב.

     ה.אודי רז

"תגידי את נורמלית?" שאל אותה הקול המנמנם. "כאן 3 בבוקר,
תתקשרי מחר".
חנה נשארה בוהה בשפופרת הטלפון שהשמיעה צליל מצמרר של ניתוק.
נזכרה בכאב בביתוק בתוליה, ברגליה הארוכות והחטובות ובבגידתו
הצורבת ואז לחצה על  כפתור החיוג החוזר.

בבוקר שנאה את עצמה ואת כבודה הרמוס.
גרונה צרב מעישון בלתי פוסק ושתייה של מעיינות פינלנדיה הישר
מהפריזר.
רק לאחר שערפילי הלילה התפוגגו במוחה נזכרה בשיחה הארוכה שלה
ושל אודי.
בפתק הצהוב הקטן שהונח מתחת לבקבוק הריק, היתה רשומה כתובתו
בארץ.
ורק אחרי שהקיאה את עצמה למוות, סלחה לה.

ו. תיק

חנה המטירה את שלל התיקים שאחזה בזרועותיה על המיטה הסתורה.
סלי קש חיבקו בלהט תיקי עור משובח שהדיפו את ניחוחם על תיקי
הבד.
אורגיה של תיקים חלפה במוחה מחשבה משועשעת.
כאב מוכר לחץ בשיפולי בטנה.
כדי לאכסן את המגבת החובקת את דם  בתולי עלי לבחור תיק מיוחד,
חשבה לעצמה.
היא בחרה בתיק תכלת נאיבי. "זה ממש מתאים למה שהייתי פעם" אמרה
לעצמה בקול ילדותי והלכה לצייר לעצמה חיוך עם שפתון ורוד בגוון
בזוקה.

ז. קופסאות

אמא של אודי הובילה את חנה במבוך קופסאות  הקרטון כמו  מדריכת
תיירים.
היא נהגה לארוז את זיכרונותיה בקופסאות מהסופר, והורישה אותן
ואת הנטייה לקיטלוג לבנה הקטן אודי.
לאחר שביררה עם חנה באיזו שנה מדובר צעדה בבטחה אל האזור של
שנות השבעים.
חנה מצאה את שמה מתנוסס על קופסה של לחם אחיד במרכז הערימה של
שנת 1976.
היא הורידה בעדינות את קופסת שקדי המרק של בתיה ואת אבקת המרק
של גילה והניחה אותן בצד.
חנה פלג 1975-1976 צעדו מול עיניה האותיות כשורת נמלים
עמלנית.
ממש בית-קברות קטן, חלפה המחשבה בראשה כשפתחה באצבעות רוטטות
את הקופסה.

ח. ספלנדיד

כשחלפה ליד הקופסאות של שנת  1977 ראתה את שמה של רותי אחותה
מתנוסס על קופסת קרטון של בונבוניירות ספלנדיד.
לרגע לא העזה אך לאחר היסוס פתחה את הקופסא. בקרקעית מצאה
קופסת טמפונים עם טמפון משומש אחד.
תמיד אהבת את הגברים המשומשים שלי, ניקרה המחשבה במוחה של
חנה.

ט. סכין

השמש דיממה בשמיים כשחנה נכנסה ברגליים קלות למטבח ביתה
החשוך.
רק לאחר שלגמה כוס לימונדה צוננת התפנתה לראות את קרטון
האפרסקים ולשמוע איך רותי גומרת  במקלחת באנחות רמות.
היא פתחה את המגירה ושלפה סכין.

י. סוף

פיסות ארוכות של מגבת הונחו  בשורה ארוכה על המיטה.
הריבועים הדהויים של המגבת הכחולה עוטרו בטיפות דם ישן.
כמה קל לחתוך, חייכה חנה.
היא התפשטה אל מול המראה הגדולה.
אצבעותיה נטלו את הפיסות המוכתמות בזו אחר זו ודחפו אותן  לתוך
רחמה.
כשהיא מלאה בעצמה צעדה לעבר הערבה הבוכיה.