בדיוק אחרי שאמא שלי אמרה "זרות מהותית" מרסקת בקולה
הצרוד את כל חומות המגן שלי ומתרסקת בחבטה לתוך הספה
החדשה הפסאודופלצנית שקניתי רק כדי להרגיש שאני חיה,
רצתי להתנחם בעשיית פרצופים באמבטיה.
רק שם, מול המראה הישנה והסדוקה שלי, גיליתי את
הפטרוזיליה שנתקעה לי עמוק בין השיניים הקדמיות.
דמיינתי לעצמי איך עברתי את הערב, מחייכת שוב ושוב
חיוך לבן ירוק, ומשוחחת על דברים ירוקים לבנים.
טוב שמייד נזכרתי ששתקתי כל הערב, כי על מה יש לי לדבר
בכנס רופאי נשים ? על הקונדומים בטעם תות משומן שאני
נהנית לנפח ואחר כך לנגוס אותם בשיניים עד שהאוויר
בורח מהן בצעקות חדות ?
על הכמויות המסחריות של האקמול לילדים שאני שומרת
בארון התבלינים שלי רק כי בארון התרופות אין מקום
להניח אפילו חוט דנטאלי??
רק מהמחשבה על לפתוח את ארון התרופות כואב לי הראש.
בואו נדבר רגע על כאב הראש שלי כמו שאמר לי המומחה
ההוא.
הוא פועם בצד ימין של הרקה וחורש לי תלמים עמוקים
במצח באיטיות משגעת עד שהוא מתמקם בצד שמאל.
"חשבי היטב, מהו הגורם המעורר את כאב הראש שלך"? אני
חושבת שהמומחה ההוא, ד"ר פיינאינדהאס, נחרד משאגות הצחוק
שלי. הגורם? מצחיק מאוד, אני הגורם כמובן וגם אבא שלי
הבן זונה המנתח והזיין הראשי ברמב" ם.
מאז שהוא התחיל לזיין מחוץ לאמא שלי ולרסק אותה ואותי
בו זמנית התחלתי לאגור תרופות ולקרוא מאמרים על תרופות
לתיקון כאבי לב.
ניסיתי את כל הפרוזאקים והליתיומים ואפילו נהניתי
מתופעות הלוואי כי הן הקהו במידה מסוימת את כאבי הלב
והראש שלי. ואחרי שהגעתי לאות מ' ובלעתי מודאלים בצבע
תכלת מזעזע החלטתי שמישהו צריך לעשות עיצוב מחדש
לכדורים. אז התחלתי מ-א' וישר התאהבתי באקמול בטעם תות
שהיה עדיף בעיניי על טעם קולה. ובכל פעם שכאב לי הלב
רצתי ולקחתי ממנו שלוקים כאלה ישר מהבקבוק. וכדי שלא
יחזרו אלי כאבי הראש האלה מילאתי את ארון התבלינים
בבקבוקים בשורות מסודרות, ממש כמו המצעים
של אמא שלי שמצדיעים לה בכל פעם שהיא פותחת את
הארון. הם אף פעם לא נרדמים בשמירה מאז שהיא עושה להם
ביקורות פתע לגילוי תחתוני נשים סקסיים זרים שחדרו
למיתחם מגרש המסדרים שלה.
אמא שלי ניסתה לסדר לי פעם את ארון התרופות. אני מוכרחה
למצוא איפה היא דחפה את החוט הדנטאלי אחרת כל החיים
אצטרך ללכת עם פה סגור. אני לא מתרסקת כמו אמא שלי
אבל גם לא חושפת פגרים בציבור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.