היו היה פעם נסיך, הנסיך חי בארמון צנוע, בממלכה דיי ענייה. כל
בנות הממלכה אהבו את הנסיך, אם זה בגלל הכסף, בגלל התואר, בגלל
המראה שלו (מה אתם מכירים נסיכים מכוערים? תראו את הבן של
דיאנה...) כמו שאמרתי, לכל אחת הייתה את סיבתה.
גם נסיכות משאר הממלכות שאפו ולהינשא לו, אם זה בגלל סיגנון
לבושו וטעמו הטוב (סיבה מפגרת אני יודעת, אבל יש גם נסיכות
טיפשות...)
אם זה בגלל שנינותו וקסמו, ושוב- המראה הכל כך יפה שלו.
אביו של הנסיך, המלך (למי שלא הבין...), האיץ בו לבחור את
כלתו, אך הנסיך לא רצה באף אחת מהן, לא מהנסיכות ואף לא
מפשוטות העם, לכן המלך הזהירו ואמר או שתבחר את אחת הנסיכות
תוך יומיים, או שאתה לא תקבל את ממלכתי בתורשה!
בסופו של דבר החליט להתייעץ עם  חברו הטוב האביר, הם היו
קרובים עוד מילדות, כשהשניים היו יחד, לא הסתכלו על נערה אחת,
הם היו עסוקים בעצמם, ובמשחקם (ככה אומרים? לא חשוב...), השיחה
לא עזרה לנסיכנו, שהיה בצרה גדולה,לכן הלך למקום האהוב עליו
בממלכה, לגבעה מרוחקת, ישב וחשב מה לא בסדר ולמה הוא לא נמשך
לאף נסיכה, מחשבותיו נדדו, ונדדו והגיעו לחברו הטוב האביר,
הנסיך חשב כמה הוא אוהב את חברו, וכמה כיף להם ביחד, ושהוא
מ..מ..מאוהב בו!
הנסיך, לאחר התגלית המרגשת, חשב איך הוא יספר את הדבר למלך
ולמלכה? הוא חשב שאולי הם לא יקבלו אותו, שהם ינדו אותו. ופחד
אדיר תקף אותו.
הנסיך סיפר לאביר את התגלית ברגשות מעורבים, מצד אחד פחד שהוא
לא מרגיש כמוהו, ומצד שני רצה להיות קרוב אליו.
אני לא ישעמם אתכם בפרטים הקטנים של שאר הסיפור, רק אומר
שהנסיך והאביר ברחו יחדיו לממלכה אחרת ופתחו עסק מאד מצליח,
וכם הם חיו באושר ועושר... עד אתמול, שהם נפרדו.