אתה קורא אותי
כמו ספר פתוח,
כמו מפה ששביליה מסומנים.
אתה נכנס לעמקי נשמתי
כנכנס אדם מבעד הדלת,
מבלי לדפוק לפני כן.
אתה חודר אל ליבי
כקליע שזה עתה נורה,
המפלח דרכו מבעד הגוף החם
המתקרר לאיטו.
ואני?
האדע אי פעם מה מסתתר
מאחורי המבט,
החיוך,
היד האוחזת בחוזקה?
האם ניתצתי ולו אחת מלבני החומה הסוגרת על נשמתך?
אתה,
עודך חידה בעיני...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.