מכיון שצו השעה הוא לא לאבד את השפיות, שאותה נראה לי שאיבדנו
מזמן, אין כמו קצת סטטיסטיקה בכדי לדחוק אותנו עוד יותר
לתהומות אילחוש האפתיה שמזה זמן מקננת בנו.


מחיר היצף

קצין בכיר בצבא ההגנה לישראל, שלאיש לא ברור היכן גבולותיה
המדויקים עוברים, אם צריך גדר, היכן תעבור ולשם מה, מגלה
לקונית כי מתחילת העימות ביצעו הפלשתינים 11,122 פיגועים, נכון
לששה במרץ 2002. בפיגועים אלה נהרגו 319 ישראלים ונפצעו 3,045.
מנגד נהרגו 963 פלשתינים, ולמעלה מ- 10,000 נפצעו. אם נוסיף
לנתונים אלה את מספר נפגעי מלחמת לבנון בהתאמה (הרוגים
ופצועים), מלחמת יום הכיפורים, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה,
מלחמת העצמאות, ועוד מבצעים עלומים בהם נהרגו ונפצעו מספרים
אישיים נוספים, נקבל מלחמת התשה חדשה לבריאות הנפש של אומה,
שאילו היה מתקן אשפוז גלובלי, היו מאשפזים אותה מיד בהוראת
הפסיכיאטר העולמי. מצד שני, כנראה יש מתקן כזה. קוראים לו
המזרח התיכון. כך, שבפעם הבאה שאתם מתעוררים ומסתכלים על העולם
שאתם מכירים, כדאי שתבדקו היטב אם אתם לא מאושפזים. סביר להניח
שתגלו שאתם כן, והכי עצוב, שזה מרצון.


שיתוף פעולה

לפני מספר ימים פורסם כי נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט
מיכה לינדנשטראוס, יעמוד בראש קרן הסיוע לנפגעי טרור שהקימה
הסוכנות היהודית. עוד פורסם כי בשלב זה גייסה הסוכנות היהודית
סכום של כ- 16 מליון ש"ח בקרב הקהילות היהודיות ברחבי העולם.
בסוכנות, כך נרשם, מקווים לפחות להכפיל את הסכום עד לסוף שנת
2002. נראה לי שיעזור להם להסביר, שלפחות בנקודה זו, קיים
שיתוף פעולה מלא בינינו לבין הרשות הפלשתינית.


נשים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גוף חביב שמקדיש עצמו לאיסוף נתונים
שאיש לא ממש טורח לקרוא, פרסם דו"ח לקראת יום האשה הבינלאומי.
על פי הדו"ח, שכרן הממוצע של נשים נמוך ב- 17% מזה של גברים.
לעומת זאת, שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרבן גדול מהשיעור
המקביל בקרב גברים. מנתונים אלה ניתן לגזור מסקנות מספר:
א. גברים מתעניינים בסקס, יותר מאשר בשיעור זכאותם לתעודת
בגרות.
ב. זכאות לתעודת בגרות אינה מדד לגובה שכר.
ג. נשים מעדיפות זכאות לתעודת בגרות, יותר מאשר סקס עם גברים.
ד. סעיף ג' לא משנה מהותית את סעיף א'.

בהמשך, מפרט הדו"ח כי ההכנסה לשעת עבודה של גבר היתה בשנת 2001
41.7 ש"ח ושל אשה 34.5 ש"ח, וכי הפער בהכנסה לשעת עבודה בין
נשים לגברים קיים בכל רמות ההשכלה. הדו"ח ממשיך ומציין כי אשה
יולדת בממוצע שלושה ילדים במהלך חייה. מגמת הלימודים נמשכת גם
בהשכלה הגבוהה, ונשים מהוות יותר ממחצית ממקבלי התארים
האקדמיים. אף מנתונים אלה ניתן לגזור מסקנות מספר:
א. גברים מתעניינים בסקס, יותר מאשר בקבלת תואר אקדמי.
ב. תואר אקדמי אינו מדד לגובה השכר.
ג. נשים מעדיפות לקבל תואר אקדמי, יותר מאשר סקס עם גברים.
ד. סעיף ג' לא משנה מהותית את סעיף א'.

אם היה נערך סקר דומה בקרב הגברים לגבי המין הנשי, אני מניח
שהתוצאות היו פחות או יותר כדלקמן:
א. גברים מתעניינים בסקס, יותר מאשר בשיעור זכאותן של נשים
לתעודת בגרות, תואר אקדמי או שוויון בשכר.
ב. זכאותן של נשים לתעודת בגרות, תואר אקדמי או שוויון בשכר,
אינן מדד להתעניינות הגברים בסקס.
ג. לנשים כואב הראש ללא קשר לשיעור זכאותן לתעודת בגרות, תואר
אקדמי או רמת שכרן.
ד. סעיף ג' לא משנה מהותית את סעיף א'.

מכיון שהמדובר בסטטיסטיקות לקראת יום האשה הבינלאומי, כדאי,
אולי, לנשים לזכור שני דברים:
א. מיגדר ופמיניזם אינם מושגים נרדפים, והם מתנגשים זה בזה
לעתים קרובות ממה שנדמה.
ב. אם אתן בכל זאת מתעקשות לשרוף את החזיה, תדעו לכן שאנחנו
דווקא בעד ציצים.


סטריאוטיפים נשיים

ועוד בענייני נשים. שרת החינוך, לימור לבנת, מינתה ועדה לבדיקת
סטריאוטיפים מיגדריים בספרי לימוד. הועדה סרקה 139 ספרי לימוד,
והמליצה ליצור תו אישור, שיוטבע על ספרי לימוד, שאין בהם
סטריאוטיפים נשיים. במשך שנים התרגלנו שמקומן של נשים במטבח
ובגידול ילדים. מאז זרמו מים רבים והיום אנחנו מכירים נשים
אחרות (בדרך-כלל שלנו, שחשבנו שאנחנו מכירים, שתופסות לנו את
הביצים בבית, אבל פתאום אתה מגלה שהן גם לוקחות אותן לעבודה),
קרייריסטיות, עורכות דין, מנהלות, עצמאיות, שלא נופלות מגברים,
ובחלק מהמקרים אף, רחמנא לצלן, עולות עליהם בכישוריהן. אכן,
הגיע הזמן לתקן את ספרי הלימוד ולהפוך אותם ליותר שוויוניים.
בכל זאת, בשל ההבדלים הבולטים בין גברים לנשים, הייתי מבקש שלא
לפגוע באושיות המיגדר, ולפיכך אסתפק בהפניה מתונה לסעיף ב'
בקטע הקודם.

בהזדמנות זו, הרשו לי להציע גם תיקון לגבי הגדרות נוספות כגון:
מזרחי ואשכנזי (ישראלי וישראלי נחות), שחור ולבן (ישראלי
וישראלי נחות), מוסיקה ישראלית, אתנית ומזרחית (ישראלית,
ישראלית נחותה וישראלית נחותה עוד יותר), זקנים וצעירים
(ישראלי וישראלי נחות), הרוג יהודי והרוג ערבי (מת ומת נסבל).
ההגדרות בסוגריים לאו דווקא בהתאמה. אפשר, כמובן, להחליף את
"נחות" ב"מאותגר", אבל זה לא יהיה אותו הדבר. בסופו של יום
אנחנו מגיעים לעידן הפוליטקלי קורקט ולפיפסים שימחקו כל ביטוי
אותנטי ויהפכו אותנו לאמריקה. תגידו מה שתגידו, אבל גם מאותגר
חיים, ללא קשר למוצאו ולהגדרתו הפוליטקלי קורקטית, הוא עדיין
מת.


מזל

70 אחוזים מהישראלים מאמינים שיש להם מזל. סקר ברוח זו נערך
על-ידי מכון המחקר מידע שיווקי. על כך הגיב סמנכ"ל השיווק
והפרסום של מפעל הפיס במלים: "ממצאי הסקר אמנם מפתיעים בהתחשב
במצב הכלכלי והבטחוני בארץ, אך מעודדים מבחינה לאומית שכן
אנשים עדיין אופטימיים. בהקשר זה יש להאיר את עיני הסמנכ"ל
בסיפור אודות המלך שהעלה, שוב ושוב, את המסים שהוטלו על נתיניו
עד שאלה החלו צוחקים. בישראל של היום הם עושים את זה במוסיקת
דאנס מחרישת הכרה, שממילא עובדת במשרה חלקית ביותר. כמו-כן יש
להסב את תשומת הלב לשלושים האחוזים הנותרים ולסטטיסטיקה שבקטע
הראשון.


לסיכום

במציאות קהת חושים, שבה הסטטיסטיקה הופכת לעובדת חיים, לא פלא
שהרגש הקולקטיבי הופך עקר. מנגנון ההדחקה עובד שעות נוספות רק
על מנת שניתן יהיה להמשיך בשגרה. אנחנו הולכים בפנים קודרות
וממלמלים איש לרעהו, ובמיוחד לעצמנו, שכך זה לא יכול להמשך.
אבל העצוב הוא, שכך זה בהחלט יכול להמשך.
יאיר לפיד כתב בטור השבועי שלו שאנחנו מבולבלים. צר לי, אבל
אנחנו לא. אנחנו אפתיים, כי אחרת נרגיש את מה שאסור לנו
להרגיש, אם אנחנו רוצים לשמור על קורטוב של שפיות בחוסר השפיות
בו אנחנו חיים. אין אונים מוביל לזעם - זעם על אוזלת היד, אבל
אחרי הזעם מגיעה האפתיות. ולא, זה לא הולך להתפוצץ לנו בפרצוף,
רק ברחובות. האלטרנטיבה, למי שנותר עדיין כח בכדי לתהות, לא
נראית באופק, אבל בכל זאת מתחילה להתרקם. זה לא יבוא מההנהגה
השלטת, זה לא יבוא מדור הנפילים וזה לא יהיה ממקימי המדינה, או
מדור הביניים שמנסה להתברג על כסא משרדי, שאותו הוא נוטש רק
למול מצלמות החדשות בכדי לתדלק לעצמו את האגו. זה יבוא מלמטה,
מהשטח, מאלו שלא מוותרים, אבל ממתינים עד שהדור שלא יודע אחרת
יעלם, וזה יקרה. השעון הביולוגי אף פעם לא עוצר, וכשזה יקרה
תהיה לנו מציאות ורצון להיות בה. עד שזה יקרה, נכנס מתחת
לשכפ"ץ ונקווה שלא ימצאו אותנו. לפחות לא בזמן הקרוב.