הזמנתי בטלפון פיצה עם פטריות.
"קומה שמונה, דירה שלושים ואחד", אמרתי.
השליח הגיע כל כך מהר, ששאלתי אותו: "מה? אתה מלאך?"
והוא ענה לי: "תתפלא! אני באמת מלאך!"
אמרתי לו: "תשים את הפיצה על השולחן בכניסה".
שילמתי לו והוספתי טיפ. הוא נשאר לעמוד על יד הדלת ואמר: "אתה
לא מאמין לי, אה?"
אמרתי לו שיפסיק לבלבל את המוח ושהפיצה מתקררת.
"לא. באמת!", הוא אמר.
התחלתי להתרגז ואמרתי לו שיפסיק עם זה. הוא הוריד את החולצה
האדומה והסתובב וראיתי שבאמת יש לו כנפיים.
"מה לא עושים היום בשביל פרסומת!", מלמלתי.
ואז הוא התיישב וסיפר לי איך שהוא נפל מן השמיים, עם כנף שמאל
שבורה. ולא סתם נפל, אלא ממש לאמצע צומת-יצחק-שדה. והוא אמר
לעצמו שמזל שבדיוק יש אור אדום. ופתאום עבר שם אמבולנס. (לכאלה
הרי מותר לעבור באדום). וכך הוא נפצע שוב. הפעם זה היה ברגל.
ואותו אמבולנס עצמו הוביל אותו לתל-שומר. הבעיה הייתה, שבמחלקה
האורתופדית  טיפלו יפה ברגל, אבל הכירורג אמר שאין לו מושג איך
מטפלים בכנף שבורה.
"זה אולי עניין לווטרינר", הוא אמר.
ובאמת לקחו אותו לווטרינר, שבמקרה קראו לו דוקטור מלאכי.
הדוקטור גילח לו את הנוצות בכנף שמאל, עשה לו גבס ושלח אותו
חזרה לתל-השומר.
אחרי אשפוז של שלושה שבועות, הורידו לו את הגבס ואמרו לו להביא
טופס שבע-עשרה ולהשתחרר. המלאך אמר שעם כנף מגולחת הוא לא יכול
לעוף ולהביא טופס שבע-עשרה. אז האחות אמרה לו שיעוף לה מלפני
העיניים ושיביא את הטופס מהר. המלאך יצא החוצה, לבוש פיז'מה של
הבית-חולים ונראה כמו אחד עם גבנון, כי נתנו לו שם חולצה
גדולה, בגלל הכנפיים.  הוא הלך בכביש של תל-השומר, עד שהגיע
לשער של הבסיס הצבאי. השין-גימל שאל אם הוא בא למסדר-חולים.
המלאך ענה שכן. השין-גימל הסביר לו שהוא צריך ללכת ישר ושמאלה.

המלאך הגיע למרפאה. האחות החיילת ראתה אותו עם הפיז'מה והבינה
שזה מישהו שמנסה להתפרפר. מיד היא הודיעה לו שכאן לא יעזרו לו
ההצגות, ושייקח טפסים ויילך לתור של המתגייסים.
החיילת שמזריקה חיסונים אמרה לו להוריד את החולצה, וכולם סביב
התחילו לגחך. אבל העניין לא עשה עליה רושם. אחר כך קצין אחד
אסף קבוצה של מתגייסים וניסה לשכנע אותם להתנדב לצנחנים.
וכך התחיל המלאך בקריירה של צנחן ועשה זאת בהצלחה רבה, למרות
כל הקשיים, שהרי קשה ככה לסחוב מכשיר-קשר או אלונקה כשיש לך
כנפיים. החלק הקשה היה עם הרס"ר שדרש ממנו לגלח גם את הכנפיים
כל בוקר.
 רק לקראת סוף השירות, כשהוא קיבל דרגת סמל, היו מוותרים לו,
בתנאי שיסתיר את הכנפיים. המזל הוא, שצנחנים הולכים עם חולצה
בחוץ, כך שזה לא היה נורא.
 לא הייתי מזכיר כאן את השירות הצבאי, שהיה בסך הכל אפיזודה
חולפת, כמו שאומרים, אבל הגילוח של הכנפיים עיכב בשלוש שנים את
חזרתו של המלאך לשמיים.
השחרור נתן לו תקווה שהנה, עוד מעט הכל יסתדר. בינתיים צריך
איכשהו להתפרנס. הלך המלאך ללשכת-עבודה. שם אמר לו הפקיד שאם
זה היה חוצלארץ, היה שולח אותו לקרקס. ראה המלאך שממנו לא ייצא
שום דבר. הלך לאיזו פיצרייה וביקש לעבוד במשלוחי פיצות.
"אתם אפילו לא צריכים לקנות לי קטנוע", אמר.
תוך זמן קצר הוא הפך לשליח המצטיין, כי בשבילו לא היו פקקי
תנועה ורמזורים.
והנה, ראיתי בעצמי שהוא שליח זריז מאוד, וממש התפלאתי.
ואחר כך ישבנו שנינו בסלון ואכלנו יחד את הפיצה-עם-פטריות
שהזמנתי, עד שקראו לו במכשיר-קשר.
לפני שהוא הלך דרך החלון (קומה שמונה!), נתתי לו טיפ נוסף
והוצאתי ממנו הבטחה שכאשר אני מגיע לשמיים, הוא יזכור אותי.
הוא נראה לי מאוד אמין. אחד כזה שמילה שלו זה מילה. כך שאני לא
צריך לדאוג: העתיד שלי מובטח.