כמו הזונה הזקנה, הבודדה, העלובה ההיא מהסרט
שמשכה את פיה באדום וקרעה את עיניה בשחור
שלבשה שמלה כאילו סקסית על גופה הנבול
ובין התייפחות אחת לשניה העלתה על פניה חיוך חסר תוחלת ומלא
תקוה:  "האם מביט בי הגבר הזה?"

כך את, מתוך התהום השחורה, מחייכת. גבר מעניין מתדפק
על האימייל שלך.
ומושכת מן הנשיה את יכולותיך האינטלקטואליות, הרגשיות,
ומורחת את תודעתך בתכנים הנכונים
ולובשת את כותרות התפקיד, הרקע, המשפחה, על גבי הדחליל הריק.
ומתוך מעמקי הוויתור, הייאוש, עולה חיוך מלא תקוה וחסר תוחלת.