בשעות כאלה מאוחרות המילים זורמות מידיי אל השורות, שוזרות את
כאביי מול עיניי הדומעות. מלא בפחדים מעוד יום שנגמר ולא
יחזור, אני עכשיו יותר זקן ממה שהייתי אתמול.
אני מחייך המון כי אני שונא את השאלות ואני יוצא המון כי אני
שונא את הבדידות בלילות.
הזמן הוא האויב הכי גדול שלי ואני נלחם במלחמה אבודה מראש.
כוחות אין לי מולו , זה שיודע הכל מראש. אין לי כוחות כמו שלו
לשנות תקופות או גורלות , לסיים דברים ישנים ולפתוח חדשים בו
בזמן.
אני עכשיו הולך לישון, בורח מתוך רצון, גם ראשי כבד מעיניי
שמלאות בדמעות וליבי שמלא בפחדים, כי אני יודע שהזמן עוד מתכנן
לי תקופות שאולי בהן יהיה יותר קשה פשוט ללכת לישון... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.