כמו כוכב נופל, דבר שאין לו הגדרה..
ככה גם ההרגשה שלי אליך.
מה קורה באמת שאני מנסה להסתכל בעיניך, אבל אין, זה כישלון.
זה בלתי אפשרי.
עדיף שתשאר שם בחוץ, ואני פה בפנים.
אתה יצאת מהמבוך הזה כבר לפני כמה שנים,
אני נשארתי בתסכול הזה יותר מדי זמן.
ניסיתי למצוא חיים חדשים, ניסיתי לשרוף תמונות.
אבל זה לא עובד- אתה כאן, ואת ראשי אני מניחה על שולחן.
ומנסה למחוק אותך מהמחשבות, גם אם היית לא אמיתי,
וגם אם וויתרתי עליך ועכשיו אני מבולבלת.
זה לא שאני מנסה לחזור אליך, זה לא שאני חושבת עליך בצורה
כזאת,
זה פשוט זה, וזה קשה.
זה לא שאני אוהבת אותך, ואני לא חיה באשליה עצמית.
זה פשוט אתה- וככה זה.
פתאום היום קפצת לעניי, וישר הסטתי את מבטי,
כדי לא לסבול שוב מבפנים רק מלראות אותך.

פגעת פעם 1, וזאת הפעם האחרונה, כי אני כבר יהיה שם, בחוץ.