הוא אמר לי לכתוב הכל, אז הנה זה כתוב, חקוק על איזה דף שבחיים
לא תקרא, אולי דווקא כן תקרא, אולי זה יסביר לך הכל, בעצם אין
מה להסביר, זה משהו נתון, ממש כמו מתמטיקה, שיש דברים שפשוט אי
אפשר להסביר, הם פשוט לא מתקיימים, 1+1 אף פעם לא יהיה 3,
ממינוס ועוד מינוס אף פעם לא יצא פלוס אבל מה זה קשור בכלל?
הוא בכלל אמר שעדיף לכתוב נקודות, בשבילי, שלי יהיה יותר קל
להגיד הכל, זה יהיה רק בשבילי, אבל זה יפגע בך, אולי בעצם זה
לא יפגע. אבל אני מקווה שזה יפגע בך, לא יודעת למה, מניע סמוי,
לא בגלל שעשית משהו רע, או בגלל ששנאתי אותך, ממש לא, פשוט אני
רוצה לשבור למישהו את הלב, להחזיר לו שיעביר מעין מסר לכל
הגברים, לאלה שפגעו פיזית, ובעיקר נפשית. לכולם, שאני לא סתם,
שאני התגברתי על הכל, שאני כבר חזקה, ואתה, אתה סתם קורבן
תמים, הראשון שנתן לי לשמור על הלב, אולי לא הראשון שהתכוון,
אבל הראשון שאני שמתי לב שעשה את זה ולקחתי את הלב שלו תחת
חסותי, ועכשיו אין לי מה לעשות עם הלב הזה, אני יכולה לשמור
עליו שלם כמו שהוא, לתת לו לאכול, לכסות אותו כשקר לו, אבל, מה
יוצא לי מזה? אושר זה לא מביא לי, את הלב שלי השארתי לי,
ועכשיו משעמם לי להחזיק את הלב הזה, זה כמו להחזיק מפתח לדלת
שאתה יודע שמאחוריה לא תמצא כלום, אין בי שום רצון לפתוח את
הדלת, אז... אני אשבור את הלב, אעשה ממנו חתיכות, קטנות
וגדולות, כאלה בצורות... אבל שישאיר אדום, כי אדום זה צבע יפה
וחוץ מזה, אני רוצה לחקוק עליך, שאתה הראשון, הנה, כבר כמעט
סיימתי, לקחתי את כל החתיכות של הלב, הן כאלה אדומות, וכתבתי
איתן "הראשון" על הרצפה הלבנה, עכשיו היא יפה יותר, מעוצבת
כזה, אני מקווה שלא תהיה האחרון, זה נשמע כל כך רע, אבל תסבול,
פשוט.. תסבול, גרמת לי להרגיש כל כך קטנה, לא היה לי סיכוי
להגיד לך מילה, נשלטתי בידי מישהו, אבל עכשיו די, אמרת שאתה
סמרטוט לידי, אז תנגב את הרצפה, ושלא יישארו עלי כתמים.