התקשרתי אליה וקבענו להיפגש במקום מוכר. היא נראתה די טוב.
במיוחד שמתי לב לחזית. החלטנו ללכת לסרט. בדרך עשינו את משחק
השחמט הידוע, דליית מידע למען אבחנת טיפשות אם לאו.
כל אחד שילם על עצמו... היא כבר זכתה בנקודה אצלי.
התחלנו לדבר על חיבה הדדית, והכיוון נהיה חיובי ומעניין. אמרתי
לה שאני מחבב אותה, והיא עפעפה עם הריסים פעם אחת. התחלתי
לחשוב שיהיה לי מזל בסוף הערב...
התיישבנו במקום טוב באמצע וחיכינו להתחלת הסרט. בשורה שלפנינו
החליט להתיישב גרוזיני עב צוואר ועב מידות. זמן קצר לאחר התחלת
הסרט. הרגשתי מרפק עדין בצלעותיי.
היא פנתה אליי במבט ישיר ושאלה: "אתה באמת מחבב אותי ?"
השבתי לה: "כן."
"אז תן לו צ'אפחה", אמרה והצביעה על הגרוזיני המרוכז.
אני מסתכל עליה עם גבות מורמות, מסתכל על ידי הימנית, ואחר כך
על צווארו של הגרוזיני, ופתאום הנחש בעל העין האחת הזכיר לי
שאולי יהיה לי מזל בסוף הערב...
בלי לחשוב הרבה, הנפתי את ידי הימנית לאחור. היא קצת זזה
הצידה, (אני נשבע שראיתי חיוך), מלמלתי "שמע ישראל" ו...
פפפאאאאאחחחחחח... ! קול נפץ רם נשמע ...
הגרוזיני החל להסתובב בסלואו מושן והיישיר בי מבט זועם.
"אהלן יעקב ! מה נשמע ? איפה אתה לא רואים אותך ?",  זרקתי לו.

הגרוזיני הביט בי ואמר בכעס: "אני לא יעקב !", התיישב, ושב
להתרכז בסרט.
לגמתי מהספרייט בשביל להתקרר קצת. אני חולה על ספרייט. זה בלי
קפאין ...
לאחר זמן מה, הרגשתי מרפק בצלעות. בלעתי את הרוק, ופניתי אליה.
מה קורה לך נשמתי ?
"אתה באמת באמת מחבב אותי ?", שאלה.
(אמרתי לך שכן ואף סיכנת את חיי למענך ...) הנהנתי בראשי.
"אז תן לו עוד צ'אפחה ... בשבילי ...", היא נראתה משועשעת מכל
העניין, בלי לחשוב לרגע שאני עלול לגמור את הערב ב"תל השומר".

ואני, מתחיל לחשב סיכויים, ומודד מרחק לכיוון דלתות החירום...

חסר חוט שדרה שכמוני, הרמתי את היד לאחור... היא שוב זזה קצת
הצידה לפנות לי מקום, ו... הורדתי חמישיה על צווארו של
הגרוזיני.
בשלב זה הקהל החל להיות משועשע ולגלות עניין במתרחש.
הגרוזיני החל להסתובב, ורידי הצוואר פעמו ובלטו החוצה, קצף לבן
הופיע בשולי שפתיו... "מה העניין ?" שאג בכעס.
"יעקב ! אני יודע שזה אתה. מה אתה מסתלבט עלי ?", אמרתי.
"וואלאק, אני לא יעקב, אינעל רבאק !", פלט מבעד לקצף בכעס ועבר
10 שורות לאחור.
פיוווו... הוצאתי אויר, והתחלתי במדיטציה פנימית ...
נפלתי על גרוזיני נחמד. אם הייתי נופל על חמום מוח מי יודע איך
הייתי נראה עכשיו. חסר לה שלא יהיה לי מזל בסוף הערב.
לאחר כמה דקות שוב הרגשתי מרפק בצלע שכבר התחילה לכאוב מרוב
מרפקים. עצמתי את עיניי. חיפשתי איזו תפילה שאולי תקפוץ לי מול
התודעה. הסתובבתי אליה ושאלתי: "מה העניין חמודה ?"
"אתה באמת באמת באמת מחבב אותי ?", שאלה.
"את יודעת שכן", עניתי, "אפילו הוכחתי לך את זה פעמיים".
"אז תן לו עוד צ'אפחה אחת קטנה ..." ביקשה.
"אבל בשביל מה ?", ניסיתי להתחמק, "לא ראית איזה סימנים השארתי
לו על הצוואר ?"
ידעתי שרושם טוב זה לא יעשה עליה, ומבט אחד בעיניה הבהיר שאני
לא אצא טוב אם לא אעשה כמבוקשה.
חפוי ראש ובצעדים כושלים עליתי במעלה האולם והתיישבתי במקום
פנוי מאחורי הגרוזיני ...
חיכיתי כמה דקות. אולי היא תשכח. אבל קלטתי אותה מסתובבת
ונועצת בי עיניים גדולות: "תן לו !"
לקחתי אויר מלוא הריאות, הנפתי את היד לאחור...
ו...פפאאאחחחחחח ! הנחתתי אותה בשלישית על צווארו של הגרוזיני
...
הקהל שלידי פלט "וואו" אדיר. אני חושב שחלקם אפילו הוציאו
מצלמות... (מי מביא מצלמה לקולנוע ?)
המקרין שרבב את ראשו מבעד לחלון ההקרנה.
ואני.. נכנסתי להלם מוחלט... מצפה בשקט לבאות. הגרוזיני קם על
רגליו, צווארו בוער, הסתובב אליי... ואני אשכרה רואה את הכל
בסלואו מושן... ממשש את החאמסה שבכיסי ...
זיעה קרה החלה לכסות אותי...
"תגיד, מה הסיפור שלך ?", שאג לעברי.
"אל תשאל יעקב", יבבתי, "יש אחד, יושב עשר שורות קדימה, בול
דומה לך !"