רגע אחרי שסוף. נוגע
בחפיסת המילים הנמרחת על נייר השוקולד
השווייצרי, בדייקנות האופיינית
לקשתו הדרוכה, המפזרת
שלל סתווים איריים, כאילו להקפיא
את גופת המזרח.
על קו האופק הקר, הרחק מתרדמת התל, נשקף
אור אביבה הערפילי של לימריק, והלילה
שוב פורט קקופוניות מחוספסות בעדינות של דייגים.
פתאום חדר כתיבה מפוחם. משורר.
חריקת דלת. מבט.
שיר. מיליון דולר.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.