מ. יציק / עכירות הבדולח |
טעם ההל שטשטש את ידענות הקפה
או שמא עור התיש שנקרע
שדוד בין כסאות הזמנים
כאילו להכעיס.
אפילו ריח הנרקיסים איבד מקסמו
כשזרתה מילים לבנות של שנפים
לאורך אכסדרת אפרכסת האוזן הצהובה.
לו רק באמת ניתנה לי ההזדמנות
להאזין למזימות האבנים, לרוח
החצופה הנושבת מנגד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|