מ. יציק / האקזמה הכרונית של הגלים |
פעם עוד יכולנו לטרוף את הפירנאות אדומות-הבטן, לחתור
תחת כיווצי עור הברווז, לבעוט ברגליים חשופות
בזפת הרותחת, להיות חלקלקים, מרושעים,
כרישים של בראשית.
כשנהגה לרדת החשיכה על החוף, היינו אוספים
את גז רעמות סוסוני-הים, מדגדגים
בבהונות הסרטנים המהדסים לקראתנו, נוהגים בסלחנות
עם שתיקת השוניות.
איני יודע אם אי-פעם עוד נצליח לחזור אל המים
באותה הנחישות, באותה הדרך בה שבים הדייגים
מקצות האצבעות פנימה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|