מאריוס פישר לא רק שהיה שחקן השח הטוב בעיא בזמנו, אף המציא את
מתג החשמל בעודו חושב על פילגשתו - קתרין מן השדרה החמישית,
קתרין הנפלאה אשר עמידתה כה חיננית ונאה, ומלבושה כה ססגוני
ומוקצן, הייתה זו קתרין אשר נכנסה דרך דלת מכוניתו, והייתה זו
קתרין איתה בילה את ליל אמש , ובודאי הייתה זו קתרין אשר חיוכה
הקפיא את דמה של אישתו אשר תפסה את שניהם בעת שרחצו באמבטיה.
"אספלנית, אתה זקוק בדחיפות לאספלנית", אמרה לו קתרין בקולה
החינני בעת שבדקה את הפצע אשר נפער במצחו, "אשה ארורה", אמרה
קתרין, "ככה לפגוע בבעלה, ועוד עם אגרטל יקר, אינני מבינה".
"אינך צריכה להבין, קתרין, אני יכול להבין אותה".
"אין מה להבין", פרצופה החמיץ, והיא ניגשה לארון התרופות,
"הנה", אמרה ושלפה אספלנית, מורידה את עטיפתה, ומדביקה אותה
ברכות על מצחו של מר. פישר.
קתרין מן השדרה החמישית הייתה יודעת בתור "הגוזל", אין יודעים
מי המציא את כינויה המזעזע ומדוע?, אך לפי דעת הבריות התאים לה
מאוד.
ידידיה חשבו כי ילידת העמק, נערת הכפר אשר ניסתה מזלה בעיר
הגדולה ונכשלה כרבים מחבריה, אחרים סבורים כי בת עשירים היא
ומרדה היא באביה בעצם היותה פרוצה, זונה ושלל תיאורים חינניים
אחרים.
היתה זו רק 'קתרין', ללא שם משפחה, ללא תואר, וללא עבר.
'קתרין' היה  עולמה, עיסוקה, וכל האופף אותה.
את מאריוס פישר היא הכירה כאמור בשדירה החמישית, את הרומן שלה
איתו היא דמיינה עוד משנות נעוריה, "מאריוס פישר הגדול", כך
אמרו חברותיה, "מאריוס פישר המקסים, השרמנטי, הנסיך", מאריוס
פישר היה כל עולמה, וקתרין היה שמה של אהובתו הראשונה אשר מצאה
את מותה בשקיעת האונייה טיטאניק בדרכה לארצות הברית.
אולי משום שמה - 'קתרין', אשר הפיח בו - במאריוס זכרונות נוגים
על עבר שהיה, על אהבה שנעלמה בן רגע ויחד איתה חלקים מליבו.
אולי היה זה שערה של הזהוב של 'קתרין', אולי היו אלה זוג עיניה
החומות והגדולות, אולי היו אלה עפעפיה הנאים, ואולי משום שפשוט
ידעה לשחק שחמט טוב ממנו.
את האקדח השיגה מרת. פישר ממשכונאי אשר סידר לה מחיר הוגן לכל
הדעות, "הוא היה שייך לגנגסטר", כך אמר על מנת לעלות את ערכו,
אך זאת לא נפלה בחכה ודרשה מחיר אשר ראתה אותו כיאה לפריט.
בשעת הצהריים, לאחר טיול קצרצר בפארק, ולאחר דיון מעמיק על בית
המלוכה ועברו, חזרו מאריוס פישר וקתרין למעונו, והתנחלו במיטתו
עד קץ הצהריים. לקראת הערב, כאשר משחק השח נגמר בתיקו לטובתו
של מאריוס, הרימה קתרין את המלכה, והתבוננה ארוכות בשיפולי
כתרה,
בוכייה על עולם שעזבה, "אינני יודעת אם כאשר עזבתי, עזבתי מפני
שאינני מסוגלת, תמיד קיננה בי המחשבה שעזבתי מפני שלא רציתי",
פנתה אליו כאשר ניסה להבין מדוע נכשל בניצחון, "מה?", שאל הוא
מופתע. "לא חשוב", אמרה וקמה ממקומה.
בוני ריגלי היה בנו של אייל הספנות האנגלי מר. לזלי ריגלי, אשר
בבעלותו יותר מעשרים ספינות, וחמישה אחוזות עומדות לרשותו בכל
רחבי הארץ. אין יודעים על בוני דבר מלבד שנפל בתאוות השיכר,
ומצא את עצמו מנושל מנכסיו של אביו, ומתחנן לפת לחם ברחובות
העיר. ניחשתם נכון כי היה זה בוני ריגלי אשר נכנס באחד מימי
אוגוסט החמימים, והפקיד תמורת כסף את אקדח הכסף אשר העניק לו
אביו בתקווה שיגאל את נפש האב מיסוריה אודות הבן הסורר.
אפשר רק לנחש כי אביו של בוני, מר. ריגלי לא בא על סיפוקו, וכי
הכסף אשר בא מהפקדת האקדח שימש לקניית כמה חביות הגונות של
בירה מבית מבשלת השיכר. כך יצא לו בוני ריגלי מחנות המשכונאי,
חיוך על פניו, והוא מקלל את אביו כל הדרך כאשר שלל שטרות
מונפות בידיו, ולאחר כחודש ימים, יצאה מרת. פישר ובידה אקדח
וחיוך נקמני על פניה, פניה מועדות לעבר ביתה הקודם.
שלושה גופות היו מונחות על שטיח החדר, כאשר נכנס המפקח טיל
למעונו של מר. פישר, אקדח היה נטול על הרצפה, ודם הציף את רצפת
החדר, "רצח והתאבדות?", שאל עוזרו של המפקח טיל, "אכן", ענה
הוא ויצא מן החדר, "התיר סגור", פנה אל עוזרו, "השאר זאת
למחלקה הפתולוגית".