מ. יציק / פומפרניקל |
פורסים את הדממות הדקות
מטים דמעות ישרות, אוזניים כבדות
להקשיב לקריאות הדגן
לחזור בנו משקיעת השעות היפות
לשמור על חפיפת המחוגים.
כל-כך נעים להיזכר איך פעם
הקוקייה הייתה יוצאת כמו אש אל הגזוזטרה
ללחוש לשיפון
זרעים של שירה מודרנית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|