"אין דבר בעולם שהוא בעל עניין עבורי,
מלבד הציור והפרחים שלי"
Claude Monet
1840-1926

בשיר הזה כבר לא יימצא מקום
למינימליזם. הטהור כאן יהיה ארוך
כמו שביל החיים בכפותיהן הסגולות של האיריסים למרגלות
שירתי החיוורת, השטה רעועה, כולה דופי
אל מתחת לקורותיו היציבות של הגשר היפני, נכרכת ברצועות אוצר
מילים של ירוקת.

בחדר כתיבתי לא יימצאו מכחולים או אקדח תופי
מוצלב לחרב על טפט קיר של מים, צמחייה רעננה
וציפורים אקזוטיות; רק עיפרון שחור כמו מעילה הצמרירי,
המסתיר של הגברת בשמלה הירוקה, ואם אחרוט בו
לרגע, ארשום : קאמיל.

נראה כי המשפטים הנבובים לעולם לא יוכלו לאזור
אומץ של פורצי-דרך, לקשור זריחות, ים, דמויות
ופרחים לאורך מרפסת פתוחה אחת, דוגמת זו
של סיינט-אדרס, או להתנפנף ברוח דגלים
בחזית מלון לא מוכר.

לא ניתן יהיה לחזות בין השורות באישה ובילדה במורד
גבעת פרגים, להסתתר תחת שמשיות
בשלל צבעי ערימת השחת של ארבע העונות, או להתלקח
בשמי וונציה לעת ערב.

אך מי שירצה יוכל לעמוד בתור אל פינת הליטוף
של הזמן, לסיים כאן תקופות, לשחות פרפר אחרון בין הנופרים
שעל מימי האגם, להיצבע כל כולו
בגוונים של חרדל.