מ. יציק / רענון כל השורות |
ריקה, כמו אהבתה המתגרדת
בפדחת המלל.
פתאום אני שוב יכול לשמוע את דריכות העשבים שעל הגדה, שריקות
שפתיים עליונות של עילגות
ביטויי חיבה עם כיסוי, שמיכות פרועות, קריעות
ענפים של ימי חולין.
אפילו עוגמת השמש לא תוכל למנוע ממני
להמשיך את שיר החיים הזה, לקפץ
שתיים-שתיים
במעלה המדרגות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|